Cantar de los Cantares
1 El Cantar de los Cantares, el cual es de Salomón.
2 Que me bese con los besos de su boca - por tu amor es mejor que el vino.
3 tus ungüentos tienen una fragancia buena; tu nombre es como ungüento derramado, por lo tanto, las doncellas te aman.
4 Atráeme, vamos a correr detrás de ti, el rey me ha metido en sus cámaras; estaremos contentos y se regocijan en ti, nos encontraremos con tu amor más fragante que el vino! sinceramente es lo que te aman.
5 'Yo soy negro, pero hermosa, oh hijas de Jerusalén, como las tiendas de Cedar, como las cortinas de Salomón.
6 No mires a mí, que soy morena, que el sol se ha curtido mí, hijos de mi madre se indignaron contra mí, me hicieron guardar las viñas, pero mi propia viña no guardé.
7 Dime, oh tú a quien ama mi alma, donde feedest tú, cuando tú haces tus ovejas de descanso al mediodía, porque ¿por qué debería ser lo que veileth misma junto a los rebaños de tus compañeros?
8 Si tú no lo sabes, oh la más hermosa entre las mujeres, sigue tu camino adelante por las huellas del rebaño y se alimentan tus hijos, junto a las tiendas de los pastores.
9 te he comparado, oh mi amor, a un caballo, en carros del Faraón.
10 son tus mejillas agraciada con anillos, tu cuello con los granos.
11 Vamos a hacer anillos de oro de ti con clavos de plata.
12 Mientras el rey se sentó en su mesa, mi nardo dio su olor.
13 Mi amado es para mí una bolsita de mirra, que duerme entre mis pechos.
14 Mi amado es para mí como un racimo de alheña en los viñedos de En-gadi.
15 He aquí, tú eres hermosa, mi amor, he aquí, tú eres hermosa, tus ojos son como palomas.
16 He aquí, tú eres hermosa, amada mía, sí, agradable, también nuestro sofá es de hoja.
17 Las vigas de nuestras casas son cedros, y nuestros paneles son cipreses.
1 Yo soy la rosa de Sarón, el lirio de los valles.
2 Como un lirio entre las espinas, así es mi amiga entre las hijas.
3 Como un manzano entre los árboles del bosque, así es mi amado entre los jóvenes. Bajo su sombra me encantaba sentarse, y su fruto fue dulce a mi paladar.
4 Él me ha traído a la sala de la casa, y su bandera sobre mí es amor.
5 'Stay vosotros me golosinas, refresco con manzanas, porque estoy enferma de amor. "
6 Deje que su mano izquierda bajo mi cabeza, y su mano derecha me abrace.
7 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas, y por las ciervas del campo, para que no despierta, ni estimularnos al amor, hasta que por favor ".
8 ¡Escucha! mi amado! He aquí que viene, saltando por los montes, brincando sobre las colinas.
9 Mi amado es como una gacela o un corazón joven, he aquí, él está detrás de nuestro muro, él mira a través de las ventanas, peereth a través de la red.
10 Mi amado habló y me dijo: "Levántate, mi amor, mi bella dama, y ven.
11 Porque he aquí, ha pasado el invierno, la lluvia se ha ido;
12 Las flores aparecen en la tierra, el tiempo de la canción ha llegado, y la voz de la tórtola se oye en nuestra tierra;
13 La higuera brotan sus higos, y las viñas en flor dan sucesivamente su fragancia. Levántate, mi amor, mi bella dama, y ven.
14 Paloma mía, que el arte en las hendiduras de la roca, en la espesura de la roca, déjame ver tu rostro, hazme oír tu voz, porque tu voz es dulce y hermoso tu aspecto.
15 'Take nosotros las zorras, las zorras pequeñas, que echan a perder las viñas, porque nuestras viñas están en flor. "
16 Mi amado es mío, y yo soy suya, que apacienta entre lirios.
17 Hasta el día de respirar, y huyan las sombras, a su vez, mi amado, y sé como una gacela o un cervatillo sobre las montañas de especias.
1 Por la noche en mi cama, busqué al que ama mi alma, lo busqué, pero no lo hallaron.
2 'Me levantaré ahora, y van por la ciudad, en las calles y en las formas generales, voy a buscar al que ama mi alma ". Lo busqué, pero no lo hallaron.
3 Los guardas que rondan la ciudad, me encontró: «¿Habéis visto al que ama mi alma?"
4 Apenas me había pasado de ellos, cuando me encontré al que ama mi alma: le tenía, y no le dejó ir, hasta que yo le había llevado a casa de mi madre, y en la cámara de la que me concibió.
5 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas, y por las ciervas del campo, para que no despierta, ni estimularnos al amor, hasta que por favor ".
6 ¿Quién es ésta que sube del desierto como columnas de humo, perfumado con mirra y el incienso, con todos los polvos de los mercaderes?
7 He aquí, es la litera de Salomón; sesenta hombres poderosos están en ello, de los valientes de Israel.
8 Todos ellos manejar la espada, y son expertos en la guerra, cada uno tiene su espada sobre su muslo, a causa de temor en la noche.
9 El rey Salomón hizo un palanquín de madera del Líbano.
10 Hizo sus columnas de plata, la parte superior de su oro, la sede de la misma de la púrpura, el interior de su ser con incrustaciones de amor, de las hijas de Jerusalén.
11 Salid, oh hijas de Sión, y la mirada en el rey Salomón, incluso con la corona con que su madre ha coronado él en el día de su desposorio, y, en el día de la alegría de su corazón.
1 He aquí, tú eres hermosa, mi amor, he aquí, tú eres hermosa, tus ojos son como palomas detrás de tu velo, tu pelo es como un rebaño de cabras, ese camino desde el monte de Galaad.
2 Tus dientes como un rebaño de ovejas de todos en forma igual, que han subido del lavado, lo cual, todos están vinculados, y falta a ninguno de ellos.
3 Tus labios como un hilo de la boca de grana, y hermoso tu aspecto, tus mejillas son como una división de granada abierta detrás de tu velo.
4 Tu cuello es como la torre de David, edificada con torretas, ella se decide cuelgan mil escudos, toda la armadura de los hombres poderosos.
5 Tus dos pechos son como dos cervatillos gemelos que son de una gacela, que se alimentan entre los lirios.
6 Hasta el día de respirar, y huyan las sombras, me iré a la montaña de la mirra, y la colina del incienso.
7 Toda hermosa eres, mi amor, y no hay lugar en ti.
8 Ven conmigo desde el Líbano, mi esposa, conmigo desde el Líbano, mira desde lo alto de Amana, desde la parte superior de Senir y el Hermón, desde las guaridas de los leones, desde las montañas de los leopardos.
9 Has robado el corazón, mi hermana, mi novia, me has robado el corazón, con una de tus ojos, con una gota de tu collar.
10 ¿Cómo es justo tu amor, mi hermana, mi novia! ¡Cuánto mejor es tu amor que el vino! y el olor de tus ungüentos de todo tipo de especias!
11 tus labios, oh mi novia, gota de miel - miel y leche bajo tu lengua, y el olor de tus vestidos como el olor del Líbano.
12 Un jardín encerrado es mi hermana, mi novia, un manantial cerrado, una fuente sellada.
13 brotes son tus un parque de granadas, con frutos preciosos, con henna con las plantas de nardo puro,
14 nardo y azafrán, cálamo y canela, con todos los árboles de incienso, mirra y áloe, con todas las principales especias aromáticas.
15 Tú eres la fuente de los jardines, un pozo de aguas vivas, y corrientes de agua del Líbano.
16 Levántate, Aquilón, y ven, al sur tú; golpe en mi jardín, que las especias de éste puede fluir hacia fuera. Venga mi amado a su huerto, y comer sus frutos preciosos.
1 He venido a mi huerto, hermana mía, esposa mía, yo he cogido mi mirra y mis aromas, he comido mi panal y mi miel, he bebido mi vino con mi leche. Comed, amigos, bebidas, sí, beber en abundancia, oh amados.
2 Yo duermo, pero mi corazón waketh; Hark! toque la puerta de mi amada: "Ábreme, hermana mía, mi amor, mi paloma, mi inmaculada, porque mi cabeza está llena de rocío, mis cabellos de las gotas de la noche."
3 he puesto de mi abrigo, ¿cómo lo pongo? Me he lavado los pies, ¿cómo voy a ensuciar?
4 Mi amado metió su mano por el agujero de la puerta, y mi corazón se conmovió por él.
5 Yo me levanté para abrir a mi amado, y mis manos cayó con mirra, y mis dedos con la mirra que fluye, a las asas de la barra.
6 Abrí a mi amado, pero mi amado se había dado la vuelta y se fue. Mi alma me falló cuando hablaba. Lo busqué, pero no pude encontrarlo, me llamó, pero él no me dio respuesta.
7 Los guardas que rondan la ciudad, me encontró, me hirieron, me hirieron, los guardianes de los muros me quitaron mi manto de mí.
8 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, si halláis a mi amado, ¿qué vais a decir? que estoy enferma de amor. "
9 '¿Cuál es tu amado más que otro amado, oh la más hermosa entre las mujeres? ¿Cuál es tu amado más que otro amado, que haces así nos conjuras?
10 'Mi amado es blanco y rubio, preeminente de más de diez mil.
11 Su cabeza es como el oro más fino, sus cabellos se enroscan, y el negro como un cuervo.
12 Sus ojos son como palomas junto a los arroyos de agua, se lavan con leche, y la perfección colocados.
13 Sus mejillas son como un lecho de especias, como los bancos de hierbas dulces, sus labios son como lirios que destilan con mirra que fluye.
14 Sus manos, como barras de oro y berilo, y su cuerpo es como el marfil pulido cubierto de zafiros.
15 Sus piernas, como columnas de mármol fundadas sobre basas de oro fino, y su aspecto es como el Líbano, escogido como los cedros.
16 Su boca es más dulce, sí, él es totalmente adorable. Esta es mi amado, y este es mi amigo, hijas de Jerusalén. "
1 '¿Adónde está tu amado, oh la más hermosa entre las mujeres? ¿A dónde ha tu amado, lo convirtieron, para que podamos buscarlo contigo? "
2 'Mi amado descendió a su huerto, a las camas de las especias, para apacentar en los huertos, y recoger lirios.
3 Yo soy para mi amado y mi amado es mío, que apacienta entre lirios.
4 Tú eres hermosa, amada mía, como Tirsa, hermosa como Jerusalén, terrible como un ejército con banderas.
5 Gire tu mirada de mí, porque ellos me vencieron. Tu cabello es como un rebaño de cabras, que camino por debajo de Galaad.
6 Tus dientes son como un rebaño de ovejas, que han subido del lavado, lo cual, todos están vinculados, y falta a ninguno de ellos.
7 tus templos son como una división de granada abierta detrás de tu velo.
8 Sesenta son las reinas, y ochenta concubinas y las doncellas sin número.
9 mi paloma, mi inmaculada, no es más que uno, ella es la única de su madre, ella es la escogida de la que la parió. La vieron las doncellas, y llamó a su gusto, sí, las reinas y las concubinas, y la alabaron.
10 ¿Quién es ésta que se muestra como la aurora, bella como la luna, resplandeciente como el sol, terrible como un ejército con banderas?
11 me fui al jardín de frutos de cáscara, a mirar las plantas verdes del valle, para ver si la viña floreció, y las granadas estaban en flor.
12 Antes de que yo lo supiera, mi alma me puso en los carros de mi pueblo principesca.
1 Regresa, regresa, oh Sulamita; Regresa, regresa, para que podamos ver en ti. ¿Qué queréis ver en la Sulamita? Como si fuera una danza de dos empresas.
2 ¡Cuán hermosos son tus pasos con sandalias, hija de príncipe! Los redondeos de tus muslos son como los eslabones de una cadena, el trabajo de las manos de un obrero calificado.
3 Tu ombligo es como una copa redonda, en la cual no vino mezclado es querer, tu vientre es como un montón de trigo cercado de lirios.
4 Tus dos pechos son como dos cervatillos gemelos que son de una gacela.
5 Tu cuello es como una torre de marfil, tus ojos como los estanques en Hesbón, por la puerta de Bat-rabim, tu nariz es como la torre del Líbano que mira hacia Damasco.
6 Tu cabeza sobre ti es como el Carmelo, y el pelo de tu cabeza como el púrpura, el rey se encuentra en cautiverio en la cabellera de la misma.
7 ¿Cómo eres justo y lo agradable, amor, para los placeres!
8 Tu estatura es semejante a una palmera, y tus pechos a racimos de uvas.
9 Yo dije: 'Voy a subir a la palmera, que se apodera de sus ramas, y dejar que tus pechos como racimos de la vid, y el olor de tu rostro como las manzanas;
10 Y el techo de tu boca como el mejor vino, que glideth suavemente para mi amado, moviendo suavemente los labios de los que están dormidos. "
11 Yo soy para mi amado y su deseo es hacia mí.
12 ¡Ven, mi amor, vamos a salir al campo, vamos a presentar en las aldeas.
13 Vamos a levantarnos temprano a las viñas, vamos a ver si la vid ha brotado, si se abre la flor de la vid, y las granadas estar en flor, no te daré mi amor.
14 Las mandrágoras dan sucesivamente fragancia, y en nuestras puertas están toda clase de frutos preciosos, nuevos y viejos, que he guardado para ti, oh mi amado.
1 ¡Oh, si fueras mi hermano, que atrajo a los pechos de mi madre! Cuando iba a encontrar sin ti, yo te beso, sí, y ninguno me despreciaría.
2 Yo te llevaría, y te introduzca en la casa de mi madre, para que seas instruir a mí, yo te haría a beber vino con especias, el zumo de mis granadas.
3 Su izquierda esté debajo de mi cabeza, y su mano derecha me abrace.
4 "Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén: ¿Por qué vais despertar o avivar el amor, hasta que por favor?"
5 ¿Quién es ésta que sube del desierto apoyada sobre su amado? Bajo el manzano te he despertado, no era tu madre con dolores de parto contigo, no era ella con dolores de parto y te hicieron sucesivamente.
6 Ponme como un sello sobre tu corazón, como un sello en tu brazo, porque el amor es fuerte como la muerte, los celos son crueles como la tumba, los destellos del mismo son destellos de fuego, una llama muy de Jehová.
7 Las muchas aguas no podrán apagar el amor, ni lo ahogarán los ríos, si diese el hombre toda la sustancia de su casa por el amor, él sería totalmente despreciado.
8 Tenemos una hermana pequeña, y no tiene pechos, ¿qué podemos hacer por nuestros hermanos en el día en que se habla de?
9 Si ella es muro, que se basará en ella una torre de plata, y si es una puerta, vamos a encerrar con tablas de cedro.
10 Yo soy muro, y mis pechos como las torres de la misma, y luego que fui en sus ojos como la que encontró la paz.
11 Salomón tenía una viña en Baal-Hamon, daba sobre la viña a los poseedores, cada uno por su fruto traído de mil piezas de plata.
12 Mi viña, que es mía, está delante de mí, tú, Salomón, tendrás que los mil, y los que guardan su fruto doscientos.
Causa 13 Tú que moras en los jardines, los compañeros escuchan tu voz para: 'me oye. "
14 Date prisa, mi amado, y sé semejante a una gacela oa un cervatillo sobre las montañas de especias.

Cantar de los Cantares
1 El Cantar de los Cantares, el cual es de Salomón.
2 Que me bese con los besos de su boca - por tu amor es mejor que el vino.
3 tus ungüentos tienen una fragancia buena; tu nombre es como ungüento derramado, por lo tanto, las doncellas te aman.
4 Atráeme, vamos a correr detrás de ti, el rey me ha metido en sus cámaras; estaremos contentos y se regocijan en ti, nos encontraremos con tu amor más fragante que el vino! sinceramente es lo que te aman.
5 'Yo soy negro, pero hermosa, oh hijas de Jerusalén, como las tiendas de Cedar, como las cortinas de Salomón.
6 No mires a mí, que soy morena, que el sol se ha curtido mí, hijos de mi madre se indignaron contra mí, me hicieron guardar las viñas, pero mi propia viña no guardé.
7 Dime, oh tú a quien ama mi alma, donde feedest tú, cuando tú haces tus ovejas de descanso al mediodía, porque ¿por qué debería ser lo que veileth misma junto a los rebaños de tus compañeros?
8 Si tú no lo sabes, oh la más hermosa entre las mujeres, sigue tu camino adelante por las huellas del rebaño y se alimentan tus hijos, junto a las tiendas de los pastores.
9 te he comparado, oh mi amor, a un caballo, en carros del Faraón.
10 son tus mejillas agraciada con anillos, tu cuello con los granos.
11 Vamos a hacer anillos de oro de ti con clavos de plata.
12 Mientras el rey se sentó en su mesa, mi nardo dio su olor.
13 Mi amado es para mí una bolsita de mirra, que duerme entre mis pechos.
14 Mi amado es para mí como un racimo de alheña en los viñedos de En-gadi.
15 He aquí, tú eres hermosa, mi amor, he aquí, tú eres hermosa, tus ojos son como palomas.
16 He aquí, tú eres hermosa, amada mía, sí, agradable, también nuestro sofá es de hoja.
17 Las vigas de nuestras casas son cedros, y nuestros paneles son cipreses.
1 Yo soy la rosa de Sarón, el lirio de los valles.
2 Como un lirio entre las espinas, así es mi amiga entre las hijas.
3 Como un manzano entre los árboles del bosque, así es mi amado entre los jóvenes. Bajo su sombra me encantaba sentarse, y su fruto fue dulce a mi paladar.
4 Él me ha traído a la sala de la casa, y su bandera sobre mí es amor.
5 'Stay vosotros me golosinas, refresco con manzanas, porque estoy enferma de amor. "
6 Deje que su mano izquierda bajo mi cabeza, y su mano derecha me abrace.
7 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas, y por las ciervas del campo, para que no despierta, ni estimularnos al amor, hasta que por favor ".
8 ¡Escucha! mi amado! He aquí que viene, saltando por los montes, brincando sobre las colinas.
9 Mi amado es como una gacela o un corazón joven, he aquí, él está detrás de nuestro muro, él mira a través de las ventanas, peereth a través de la red.
10 Mi amado habló y me dijo: "Levántate, mi amor, mi bella dama, y ven.
11 Porque he aquí, ha pasado el invierno, la lluvia se ha ido;
12 Las flores aparecen en la tierra, el tiempo de la canción ha llegado, y la voz de la tórtola se oye en nuestra tierra;
13 La higuera brotan sus higos, y las viñas en flor dan sucesivamente su fragancia. Levántate, mi amor, mi bella dama, y ven.
14 Paloma mía, que el arte en las hendiduras de la roca, en la espesura de la roca, déjame ver tu rostro, hazme oír tu voz, porque tu voz es dulce y hermoso tu aspecto.
15 'Take nosotros las zorras, las zorras pequeñas, que echan a perder las viñas, porque nuestras viñas están en flor. "
16 Mi amado es mío, y yo soy suya, que apacienta entre lirios.
17 Hasta el día de respirar, y huyan las sombras, a su vez, mi amado, y sé como una gacela o un cervatillo sobre las montañas de especias.
1 Por la noche en mi cama, busqué al que ama mi alma, lo busqué, pero no lo hallaron.
2 'Me levantaré ahora, y van por la ciudad, en las calles y en las formas generales, voy a buscar al que ama mi alma ". Lo busqué, pero no lo hallaron.
3 Los guardas que rondan la ciudad, me encontró: «¿Habéis visto al que ama mi alma?"
4 Apenas me había pasado de ellos, cuando me encontré al que ama mi alma: le tenía, y no le dejó ir, hasta que yo le había llevado a casa de mi madre, y en la cámara de la que me concibió.
5 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas, y por las ciervas del campo, para que no despierta, ni estimularnos al amor, hasta que por favor ".
6 ¿Quién es ésta que sube del desierto como columnas de humo, perfumado con mirra y el incienso, con todos los polvos de los mercaderes?
7 He aquí, es la litera de Salomón; sesenta hombres poderosos están en ello, de los valientes de Israel.
8 Todos ellos manejar la espada, y son expertos en la guerra, cada uno tiene su espada sobre su muslo, a causa de temor en la noche.
9 El rey Salomón hizo un palanquín de madera del Líbano.
10 Hizo sus columnas de plata, la parte superior de su oro, la sede de la misma de la púrpura, el interior de su ser con incrustaciones de amor, de las hijas de Jerusalén.
11 Salid, oh hijas de Sión, y la mirada en el rey Salomón, incluso con la corona con que su madre ha coronado él en el día de su desposorio, y, en el día de la alegría de su corazón.
1 He aquí, tú eres hermosa, mi amor, he aquí, tú eres hermosa, tus ojos son como palomas detrás de tu velo, tu pelo es como un rebaño de cabras, ese camino desde el monte de Galaad.
2 Tus dientes como un rebaño de ovejas de todos en forma igual, que han subido del lavado, lo cual, todos están vinculados, y falta a ninguno de ellos.
3 Tus labios como un hilo de la boca de grana, y hermoso tu aspecto, tus mejillas son como una división de granada abierta detrás de tu velo.
4 Tu cuello es como la torre de David, edificada con torretas, ella se decide cuelgan mil escudos, toda la armadura de los hombres poderosos.
5 Tus dos pechos son como dos cervatillos gemelos que son de una gacela, que se alimentan entre los lirios.
6 Hasta el día de respirar, y huyan las sombras, me iré a la montaña de la mirra, y la colina del incienso.
7 Toda hermosa eres, mi amor, y no hay lugar en ti.
8 Ven conmigo desde el Líbano, mi esposa, conmigo desde el Líbano, mira desde lo alto de Amana, desde la parte superior de Senir y el Hermón, desde las guaridas de los leones, desde las montañas de los leopardos.
9 Has robado el corazón, mi hermana, mi novia, me has robado el corazón, con una de tus ojos, con una gota de tu collar.
10 ¿Cómo es justo tu amor, mi hermana, mi novia! ¡Cuánto mejor es tu amor que el vino! y el olor de tus ungüentos de todo tipo de especias!
11 tus labios, oh mi novia, gota de miel - miel y leche bajo tu lengua, y el olor de tus vestidos como el olor del Líbano.
12 Un jardín encerrado es mi hermana, mi novia, un manantial cerrado, una fuente sellada.
13 brotes son tus un parque de granadas, con frutos preciosos, con henna con las plantas de nardo puro,
14 nardo y azafrán, cálamo y canela, con todos los árboles de incienso, mirra y áloe, con todas las principales especias aromáticas.
15 Tú eres la fuente de los jardines, un pozo de aguas vivas, y corrientes de agua del Líbano.
16 Levántate, Aquilón, y ven, al sur tú; golpe en mi jardín, que las especias de éste puede fluir hacia fuera. Venga mi amado a su huerto, y comer sus frutos preciosos.
1 He venido a mi huerto, hermana mía, esposa mía, yo he cogido mi mirra y mis aromas, he comido mi panal y mi miel, he bebido mi vino con mi leche. Comed, amigos, bebidas, sí, beber en abundancia, oh amados.
2 Yo duermo, pero mi corazón waketh; Hark! toque la puerta de mi amada: "Ábreme, hermana mía, mi amor, mi paloma, mi inmaculada, porque mi cabeza está llena de rocío, mis cabellos de las gotas de la noche."
3 he puesto de mi abrigo, ¿cómo lo pongo? Me he lavado los pies, ¿cómo voy a ensuciar?
4 Mi amado metió su mano por el agujero de la puerta, y mi corazón se conmovió por él.
5 Yo me levanté para abrir a mi amado, y mis manos cayó con mirra, y mis dedos con la mirra que fluye, a las asas de la barra.
6 Abrí a mi amado, pero mi amado se había dado la vuelta y se fue. Mi alma me falló cuando hablaba. Lo busqué, pero no pude encontrarlo, me llamó, pero él no me dio respuesta.
7 Los guardas que rondan la ciudad, me encontró, me hirieron, me hirieron, los guardianes de los muros me quitaron mi manto de mí.
8 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, si halláis a mi amado, ¿qué vais a decir? que estoy enferma de amor. "
9 '¿Cuál es tu amado más que otro amado, oh la más hermosa entre las mujeres? ¿Cuál es tu amado más que otro amado, que haces así nos conjuras?
10 'Mi amado es blanco y rubio, preeminente de más de diez mil.
11 Su cabeza es como el oro más fino, sus cabellos se enroscan, y el negro como un cuervo.
12 Sus ojos son como palomas junto a los arroyos de agua, se lavan con leche, y la perfección colocados.
13 Sus mejillas son como un lecho de especias, como los bancos de hierbas dulces, sus labios son como lirios que destilan con mirra que fluye.
14 Sus manos, como barras de oro y berilo, y su cuerpo es como el marfil pulido cubierto de zafiros.
15 Sus piernas, como columnas de mármol fundadas sobre basas de oro fino, y su aspecto es como el Líbano, escogido como los cedros.
16 Su boca es más dulce, sí, él es totalmente adorable. Esta es mi amado, y este es mi amigo, hijas de Jerusalén. "
1 '¿Adónde está tu amado, oh la más hermosa entre las mujeres? ¿A dónde ha tu amado, lo convirtieron, para que podamos buscarlo contigo? "
2 'Mi amado descendió a su huerto, a las camas de las especias, para apacentar en los huertos, y recoger lirios.
3 Yo soy para mi amado y mi amado es mío, que apacienta entre lirios.
4 Tú eres hermosa, amada mía, como Tirsa, hermosa como Jerusalén, terrible como un ejército con banderas.
5 Gire tu mirada de mí, porque ellos me vencieron. Tu cabello es como un rebaño de cabras, que camino por debajo de Galaad.
6 Tus dientes son como un rebaño de ovejas, que han subido del lavado, lo cual, todos están vinculados, y falta a ninguno de ellos.
7 tus templos son como una división de granada abierta detrás de tu velo.
8 Sesenta son las reinas, y ochenta concubinas y las doncellas sin número.
9 mi paloma, mi inmaculada, no es más que uno, ella es la única de su madre, ella es la escogida de la que la parió. La vieron las doncellas, y llamó a su gusto, sí, las reinas y las concubinas, y la alabaron.
10 ¿Quién es ésta que se muestra como la aurora, bella como la luna, resplandeciente como el sol, terrible como un ejército con banderas?
11 me fui al jardín de frutos de cáscara, a mirar las plantas verdes del valle, para ver si la viña floreció, y las granadas estaban en flor.
12 Antes de que yo lo supiera, mi alma me puso en los carros de mi pueblo principesca.
1 Regresa, regresa, oh Sulamita; Regresa, regresa, para que podamos ver en ti. ¿Qué queréis ver en la Sulamita? Como si fuera una danza de dos empresas.
2 ¡Cuán hermosos son tus pasos con sandalias, hija de príncipe! Los redondeos de tus muslos son como los eslabones de una cadena, el trabajo de las manos de un obrero calificado.
3 Tu ombligo es como una copa redonda, en la cual no vino mezclado es querer, tu vientre es como un montón de trigo cercado de lirios.
4 Tus dos pechos son como dos cervatillos gemelos que son de una gacela.
5 Tu cuello es como una torre de marfil, tus ojos como los estanques en Hesbón, por la puerta de Bat-rabim, tu nariz es como la torre del Líbano que mira hacia Damasco.
6 Tu cabeza sobre ti es como el Carmelo, y el pelo de tu cabeza como el púrpura, el rey se encuentra en cautiverio en la cabellera de la misma.
7 ¿Cómo eres justo y lo agradable, amor, para los placeres!
8 Tu estatura es semejante a una palmera, y tus pechos a racimos de uvas.
9 Yo dije: 'Voy a subir a la palmera, que se apodera de sus ramas, y dejar que tus pechos como racimos de la vid, y el olor de tu rostro como las manzanas;
10 Y el techo de tu boca como el mejor vino, que glideth suavemente para mi amado, moviendo suavemente los labios de los que están dormidos. "
11 Yo soy para mi amado y su deseo es hacia mí.
12 ¡Ven, mi amor, vamos a salir al campo, vamos a presentar en las aldeas.
13 Vamos a levantarnos temprano a las viñas, vamos a ver si la vid ha brotado, si se abre la flor de la vid, y las granadas estar en flor, no te daré mi amor.
14 Las mandrágoras dan sucesivamente fragancia, y en nuestras puertas están toda clase de frutos preciosos, nuevos y viejos, que he guardado para ti, oh mi amado.
1 ¡Oh, si fueras mi hermano, que atrajo a los pechos de mi madre! Cuando iba a encontrar sin ti, yo te beso, sí, y ninguno me despreciaría.
2 Yo te llevaría, y te introduzca en la casa de mi madre, para que seas instruir a mí, yo te haría a beber vino con especias, el zumo de mis granadas.
3 Su izquierda esté debajo de mi cabeza, y su mano derecha me abrace.
4 "Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén: ¿Por qué vais despertar o avivar el amor, hasta que por favor?"
5 ¿Quién es ésta que sube del desierto apoyada sobre su amado? Bajo el manzano te he despertado, no era tu madre con dolores de parto contigo, no era ella con dolores de parto y te hicieron sucesivamente.
6 Ponme como un sello sobre tu corazón, como un sello en tu brazo, porque el amor es fuerte como la muerte, los celos son crueles como la tumba, los destellos del mismo son destellos de fuego, una llama muy de Jehová.
7 Las muchas aguas no podrán apagar el amor, ni lo ahogarán los ríos, si diese el hombre toda la sustancia de su casa por el amor, él sería totalmente despreciado.
8 Tenemos una hermana pequeña, y no tiene pechos, ¿qué podemos hacer por nuestros hermanos en el día en que se habla de?
9 Si ella es muro, que se basará en ella una torre de plata, y si es una puerta, vamos a encerrar con tablas de cedro.
10 Yo soy muro, y mis pechos como las torres de la misma, y luego que fui en sus ojos como la que encontró la paz.
11 Salomón tenía una viña en Baal-Hamon, daba sobre la viña a los poseedores, cada uno por su fruto traído de mil piezas de plata.
12 Mi viña, que es mía, está delante de mí, tú, Salomón, tendrás que los mil, y los que guardan su fruto doscientos.
Causa 13 Tú que moras en los jardines, los compañeros escuchan tu voz para: 'me oye. "
14 Date prisa, mi amado, y sé semejante a una gacela oa un cervatillo sobre las montañas de especias.

Cantar de los Cantares
1 El Cantar de los Cantares, el cual es de Salomón.
2 Que me bese con los besos de su boca - por tu amor es mejor que el vino.
3 tus ungüentos tienen una fragancia buena; tu nombre es como ungüento derramado, por lo tanto, las doncellas te aman.
4 Atráeme, vamos a correr detrás de ti, el rey me ha metido en sus cámaras; estaremos contentos y se regocijan en ti, nos encontraremos con tu amor más fragante que el vino! sinceramente es lo que te aman.
5 'Yo soy negro, pero hermosa, oh hijas de Jerusalén, como las tiendas de Cedar, como las cortinas de Salomón.
6 No mires a mí, que soy morena, que el sol se ha curtido mí, hijos de mi madre se indignaron contra mí, me hicieron guardar las viñas, pero mi propia viña no guardé.
7 Dime, oh tú a quien ama mi alma, donde feedest tú, cuando tú haces tus ovejas de descanso al mediodía, porque ¿por qué debería ser lo que veileth misma junto a los rebaños de tus compañeros?
8 Si tú no lo sabes, oh la más hermosa entre las mujeres, sigue tu camino adelante por las huellas del rebaño y se alimentan tus hijos, junto a las tiendas de los pastores.
9 te he comparado, oh mi amor, a un caballo, en carros del Faraón.
10 son tus mejillas agraciada con anillos, tu cuello con los granos.
11 Vamos a hacer anillos de oro de ti con clavos de plata.
12 Mientras el rey se sentó en su mesa, mi nardo dio su olor.
13 Mi amado es para mí una bolsita de mirra, que duerme entre mis pechos.
14 Mi amado es para mí como un racimo de alheña en los viñedos de En-gadi.
15 He aquí, tú eres hermosa, mi amor, he aquí, tú eres hermosa, tus ojos son como palomas.
16 He aquí, tú eres hermosa, amada mía, sí, agradable, también nuestro sofá es de hoja.
17 Las vigas de nuestras casas son cedros, y nuestros paneles son cipreses.
1 Yo soy la rosa de Sarón, el lirio de los valles.
2 Como un lirio entre las espinas, así es mi amiga entre las hijas.
3 Como un manzano entre los árboles del bosque, así es mi amado entre los jóvenes. Bajo su sombra me encantaba sentarse, y su fruto fue dulce a mi paladar.
4 Él me ha traído a la sala de la casa, y su bandera sobre mí es amor.
5 'Stay vosotros me golosinas, refresco con manzanas, porque estoy enferma de amor. "
6 Deje que su mano izquierda bajo mi cabeza, y su mano derecha me abrace.
7 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas, y por las ciervas del campo, para que no despierta, ni estimularnos al amor, hasta que por favor ".
8 ¡Escucha! mi amado! He aquí que viene, saltando por los montes, brincando sobre las colinas.
9 Mi amado es como una gacela o un corazón joven, he aquí, él está detrás de nuestro muro, él mira a través de las ventanas, peereth a través de la red.
10 Mi amado habló y me dijo: "Levántate, mi amor, mi bella dama, y ven.
11 Porque he aquí, ha pasado el invierno, la lluvia se ha ido;
12 Las flores aparecen en la tierra, el tiempo de la canción ha llegado, y la voz de la tórtola se oye en nuestra tierra;
13 La higuera brotan sus higos, y las viñas en flor dan sucesivamente su fragancia. Levántate, mi amor, mi bella dama, y ven.
14 Paloma mía, que el arte en las hendiduras de la roca, en la espesura de la roca, déjame ver tu rostro, hazme oír tu voz, porque tu voz es dulce y hermoso tu aspecto.
15 'Take nosotros las zorras, las zorras pequeñas, que echan a perder las viñas, porque nuestras viñas están en flor. "
16 Mi amado es mío, y yo soy suya, que apacienta entre lirios.
17 Hasta el día de respirar, y huyan las sombras, a su vez, mi amado, y sé como una gacela o un cervatillo sobre las montañas de especias.
1 Por la noche en mi cama, busqué al que ama mi alma, lo busqué, pero no lo hallaron.
2 'Me levantaré ahora, y van por la ciudad, en las calles y en las formas generales, voy a buscar al que ama mi alma ". Lo busqué, pero no lo hallaron.
3 Los guardas que rondan la ciudad, me encontró: «¿Habéis visto al que ama mi alma?"
4 Apenas me había pasado de ellos, cuando me encontré al que ama mi alma: le tenía, y no le dejó ir, hasta que yo le había llevado a casa de mi madre, y en la cámara de la que me concibió.
5 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas, y por las ciervas del campo, para que no despierta, ni estimularnos al amor, hasta que por favor ".
6 ¿Quién es ésta que sube del desierto como columnas de humo, perfumado con mirra y el incienso, con todos los polvos de los mercaderes?
7 He aquí, es la litera de Salomón; sesenta hombres poderosos están en ello, de los valientes de Israel.
8 Todos ellos manejar la espada, y son expertos en la guerra, cada uno tiene su espada sobre su muslo, a causa de temor en la noche.
9 El rey Salomón hizo un palanquín de madera del Líbano.
10 Hizo sus columnas de plata, la parte superior de su oro, la sede de la misma de la púrpura, el interior de su ser con incrustaciones de amor, de las hijas de Jerusalén.
11 Salid, oh hijas de Sión, y la mirada en el rey Salomón, incluso con la corona con que su madre ha coronado él en el día de su desposorio, y, en el día de la alegría de su corazón.
1 He aquí, tú eres hermosa, mi amor, he aquí, tú eres hermosa, tus ojos son como palomas detrás de tu velo, tu pelo es como un rebaño de cabras, ese camino desde el monte de Galaad.
2 Tus dientes como un rebaño de ovejas de todos en forma igual, que han subido del lavado, lo cual, todos están vinculados, y falta a ninguno de ellos.
3 Tus labios como un hilo de la boca de grana, y hermoso tu aspecto, tus mejillas son como una división de granada abierta detrás de tu velo.
4 Tu cuello es como la torre de David, edificada con torretas, ella se decide cuelgan mil escudos, toda la armadura de los hombres poderosos.
5 Tus dos pechos son como dos cervatillos gemelos que son de una gacela, que se alimentan entre los lirios.
6 Hasta el día de respirar, y huyan las sombras, me iré a la montaña de la mirra, y la colina del incienso.
7 Toda hermosa eres, mi amor, y no hay lugar en ti.
8 Ven conmigo desde el Líbano, mi esposa, conmigo desde el Líbano, mira desde lo alto de Amana, desde la parte superior de Senir y el Hermón, desde las guaridas de los leones, desde las montañas de los leopardos.
9 Has robado el corazón, mi hermana, mi novia, me has robado el corazón, con una de tus ojos, con una gota de tu collar.
10 ¿Cómo es justo tu amor, mi hermana, mi novia! ¡Cuánto mejor es tu amor que el vino! y el olor de tus ungüentos de todo tipo de especias!
11 tus labios, oh mi novia, gota de miel - miel y leche bajo tu lengua, y el olor de tus vestidos como el olor del Líbano.
12 Un jardín encerrado es mi hermana, mi novia, un manantial cerrado, una fuente sellada.
13 brotes son tus un parque de granadas, con frutos preciosos, con henna con las plantas de nardo puro,
14 nardo y azafrán, cálamo y canela, con todos los árboles de incienso, mirra y áloe, con todas las principales especias aromáticas.
15 Tú eres la fuente de los jardines, un pozo de aguas vivas, y corrientes de agua del Líbano.
16 Levántate, Aquilón, y ven, al sur tú; golpe en mi jardín, que las especias de éste puede fluir hacia fuera. Venga mi amado a su huerto, y comer sus frutos preciosos.
1 He venido a mi huerto, hermana mía, esposa mía, yo he cogido mi mirra y mis aromas, he comido mi panal y mi miel, he bebido mi vino con mi leche. Comed, amigos, bebidas, sí, beber en abundancia, oh amados.
2 Yo duermo, pero mi corazón waketh; Hark! toque la puerta de mi amada: "Ábreme, hermana mía, mi amor, mi paloma, mi inmaculada, porque mi cabeza está llena de rocío, mis cabellos de las gotas de la noche."
3 he puesto de mi abrigo, ¿cómo lo pongo? Me he lavado los pies, ¿cómo voy a ensuciar?
4 Mi amado metió su mano por el agujero de la puerta, y mi corazón se conmovió por él.
5 Yo me levanté para abrir a mi amado, y mis manos cayó con mirra, y mis dedos con la mirra que fluye, a las asas de la barra.
6 Abrí a mi amado, pero mi amado se había dado la vuelta y se fue. Mi alma me falló cuando hablaba. Lo busqué, pero no pude encontrarlo, me llamó, pero él no me dio respuesta.
7 Los guardas que rondan la ciudad, me encontró, me hirieron, me hirieron, los guardianes de los muros me quitaron mi manto de mí.
8 'Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén, si halláis a mi amado, ¿qué vais a decir? que estoy enferma de amor. "
9 '¿Cuál es tu amado más que otro amado, oh la más hermosa entre las mujeres? ¿Cuál es tu amado más que otro amado, que haces así nos conjuras?
10 'Mi amado es blanco y rubio, preeminente de más de diez mil.
11 Su cabeza es como el oro más fino, sus cabellos se enroscan, y el negro como un cuervo.
12 Sus ojos son como palomas junto a los arroyos de agua, se lavan con leche, y la perfección colocados.
13 Sus mejillas son como un lecho de especias, como los bancos de hierbas dulces, sus labios son como lirios que destilan con mirra que fluye.
14 Sus manos, como barras de oro y berilo, y su cuerpo es como el marfil pulido cubierto de zafiros.
15 Sus piernas, como columnas de mármol fundadas sobre basas de oro fino, y su aspecto es como el Líbano, escogido como los cedros.
16 Su boca es más dulce, sí, él es totalmente adorable. Esta es mi amado, y este es mi amigo, hijas de Jerusalén. "
1 '¿Adónde está tu amado, oh la más hermosa entre las mujeres? ¿A dónde ha tu amado, lo convirtieron, para que podamos buscarlo contigo? "
2 'Mi amado descendió a su huerto, a las camas de las especias, para apacentar en los huertos, y recoger lirios.
3 Yo soy para mi amado y mi amado es mío, que apacienta entre lirios.
4 Tú eres hermosa, amada mía, como Tirsa, hermosa como Jerusalén, terrible como un ejército con banderas.
5 Gire tu mirada de mí, porque ellos me vencieron. Tu cabello es como un rebaño de cabras, que camino por debajo de Galaad.
6 Tus dientes son como un rebaño de ovejas, que han subido del lavado, lo cual, todos están vinculados, y falta a ninguno de ellos.
7 tus templos son como una división de granada abierta detrás de tu velo.
8 Sesenta son las reinas, y ochenta concubinas y las doncellas sin número.
9 mi paloma, mi inmaculada, no es más que uno, ella es la única de su madre, ella es la escogida de la que la parió. La vieron las doncellas, y llamó a su gusto, sí, las reinas y las concubinas, y la alabaron.
10 ¿Quién es ésta que se muestra como la aurora, bella como la luna, resplandeciente como el sol, terrible como un ejército con banderas?
11 me fui al jardín de frutos de cáscara, a mirar las plantas verdes del valle, para ver si la viña floreció, y las granadas estaban en flor.
12 Antes de que yo lo supiera, mi alma me puso en los carros de mi pueblo principesca.
1 Regresa, regresa, oh Sulamita; Regresa, regresa, para que podamos ver en ti. ¿Qué queréis ver en la Sulamita? Como si fuera una danza de dos empresas.
2 ¡Cuán hermosos son tus pasos con sandalias, hija de príncipe! Los redondeos de tus muslos son como los eslabones de una cadena, el trabajo de las manos de un obrero calificado.
3 Tu ombligo es como una copa redonda, en la cual no vino mezclado es querer, tu vientre es como un montón de trigo cercado de lirios.
4 Tus dos pechos son como dos cervatillos gemelos que son de una gacela.
5 Tu cuello es como una torre de marfil, tus ojos como los estanques en Hesbón, por la puerta de Bat-rabim, tu nariz es como la torre del Líbano que mira hacia Damasco.
6 Tu cabeza sobre ti es como el Carmelo, y el pelo de tu cabeza como el púrpura, el rey se encuentra en cautiverio en la cabellera de la misma.
7 ¿Cómo eres justo y lo agradable, amor, para los placeres!
8 Tu estatura es semejante a una palmera, y tus pechos a racimos de uvas.
9 Yo dije: 'Voy a subir a la palmera, que se apodera de sus ramas, y dejar que tus pechos como racimos de la vid, y el olor de tu rostro como las manzanas;
10 Y el techo de tu boca como el mejor vino, que glideth suavemente para mi amado, moviendo suavemente los labios de los que están dormidos. "
11 Yo soy para mi amado y su deseo es hacia mí.
12 ¡Ven, mi amor, vamos a salir al campo, vamos a presentar en las aldeas.
13 Vamos a levantarnos temprano a las viñas, vamos a ver si la vid ha brotado, si se abre la flor de la vid, y las granadas estar en flor, no te daré mi amor.
14 Las mandrágoras dan sucesivamente fragancia, y en nuestras puertas están toda clase de frutos preciosos, nuevos y viejos, que he guardado para ti, oh mi amado.
1 ¡Oh, si fueras mi hermano, que atrajo a los pechos de mi madre! Cuando iba a encontrar sin ti, yo te beso, sí, y ninguno me despreciaría.
2 Yo te llevaría, y te introduzca en la casa de mi madre, para que seas instruir a mí, yo te haría a beber vino con especias, el zumo de mis granadas.
3 Su izquierda esté debajo de mi cabeza, y su mano derecha me abrace.
4 "Yo os conjuro, oh hijas de Jerusalén: ¿Por qué vais despertar o avivar el amor, hasta que por favor?"
5 ¿Quién es ésta que sube del desierto apoyada sobre su amado? Bajo el manzano te he despertado, no era tu madre con dolores de parto contigo, no era ella con dolores de parto y te hicieron sucesivamente.
6 Ponme como un sello sobre tu corazón, como un sello en tu brazo, porque el amor es fuerte como la muerte, los celos son crueles como la tumba, los destellos del mismo son destellos de fuego, una llama muy de Jehová.
7 Las muchas aguas no podrán apagar el amor, ni lo ahogarán los ríos, si diese el hombre toda la sustancia de su casa por el amor, él sería totalmente despreciado.
8 Tenemos una hermana pequeña, y no tiene pechos, ¿qué podemos hacer por nuestros hermanos en el día en que se habla de?
9 Si ella es muro, que se basará en ella una torre de plata, y si es una puerta, vamos a encerrar con tablas de cedro.
10 Yo soy muro, y mis pechos como las torres de la misma, y luego que fui en sus ojos como la que encontró la paz.
11 Salomón tenía una viña en Baal-Hamon, daba sobre la viña a los poseedores, cada uno por su fruto traído de mil piezas de plata.
12 Mi viña, que es mía, está delante de mí, tú, Salomón, tendrás que los mil, y los que guardan su fruto doscientos.
Causa 13 Tú que moras en los jardines, los compañeros escuchan tu voz para: 'me oye. "
14 Date prisa, mi amado, y sé semejante a una gacela oa un cervatillo sobre las montañas de especias.

יגדל אלהים חי
ר' דניאל דיין

יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח
נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ   
נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף
לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא   
רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר   
יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ
אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד   
נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל
עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר
דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ   
מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ
נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ
לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ
בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ

יגדל אלהים חי
ר' דניאל דיין

יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח
נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ   
נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף
לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא   
רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר   
יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ
אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד   
נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל
עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר
דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ   
מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ
נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ
לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ
בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ

יגדל אלהים חי
ר' דניאל דיין

יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח
נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ   
נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף
לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא   
רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר   
יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ
אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד   
נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל
עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר
דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ   
מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ
נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ
לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ
בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ

לכה דודי

ר' שלמה הלוי אלקבץ

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד   
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד   
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה   
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה   
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה   
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא   
וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי   
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי   
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי   
כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי   
כְּבוֹד יְיָ עָלַיִךְ נִגְלָה
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי   
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי   
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ   
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ   
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי   
וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי   
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה
בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ   
גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה   
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Sha-mor  v'za-chor  b'di-bur  e-chad,
hish-mi-a-nu  eil  ham-yu-chad.
A-do-nai  e-chad  ush-mo  e-chad,
l'sheim  ul-tif-e-ret  v'lit-hi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Lik-rat  Sha-bat  l'chu  v'nei-l'cha,
ki  hi  m'kor  ha-b'ra-cha.
mei-rosh  mi-ke-dem  n'su-cha,
sof  ma-a-seh,  b'ma-cha-sha-va  t'chi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Mik-dash  me-lech,  ir  m'lu-cha,
ku-mi  tz'i  mi-toch  ha-ha-fei-cha.
Rav  lach  she-vet  b'ei-mek  ha-ba-cha
v'hu  ya-cha-mol  a-la-yich  chem-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Hit-na-a-ri!  Mei-a-far  ku-mi!
Liv-shi  big-dei  tif-ar-teich,  a-mi!
Al  yad  ben  Yi-shai,  beit  ha-lach-mi
kawr-va  el  naf-shi  g'a-lah.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Hit-o-r'ri!  Hit-o-r'ri!
ki  va  o-reich!  Ku-mi  o-ri,
u-ri,  u-ri,  shir  da-bei-ri;
k'vod  A-do-nai  a-la-yich  nig-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Lo  tei-vo-shi  v'lo  ti-ka-l'mi;
ma  tish-to-cha-chi,  u-ma  te-he-mi?
bach  ye-che-su  a-ni-yei  a-mi,
v'niv-n'ta  ir  al  ti-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

V'ha-yu  lim-shi-sa  sho-sa-yich,
v'ra-cha-ku,  kawl^m'va-l'a-yich;
ya-sis  a-la-yich  E-lo-ha-yich,
kim-sos  cha-tan al  ka-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Ya-min  us-mol  tif-ro-tsi,
v'et  A-do-nai  ta-a-ri-tsi;
al  yad  ish  ben  par-tsi,
v'nis-m'cha  v'na-gi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.        


Rise and face door, as if to welcome the personification of the Sabbath.

Bo-i  v'sha-lom,  a-te-ret  ba'-lah;
gam   <   b'sim-cha   |   b'ri-na   >  uv-tsaw-haw-la.
toch  e-mu-nei  am  s'gu-la.
Bo-i  cha-la!  Bo-i  cha-la!

If no mourners are at the door, bow three times as you slowly turn back, as though following the progress of the Sabbath Bride's entrance. If there are Mourners waiting to enter, remain standing facing the door.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

לכה דודי

ר' שלמה הלוי אלקבץ

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד   
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד   
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה   
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה   
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה   
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא   
וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי   
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי   
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי   
כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי   
כְּבוֹד יְיָ עָלַיִךְ נִגְלָה
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי   
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי   
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ   
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ   
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי   
וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי   
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה
בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ   
גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה   
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Sha-mor  v'za-chor  b'di-bur  e-chad,
hish-mi-a-nu  eil  ham-yu-chad.
A-do-nai  e-chad  ush-mo  e-chad,
l'sheim  ul-tif-e-ret  v'lit-hi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Lik-rat  Sha-bat  l'chu  v'nei-l'cha,
ki  hi  m'kor  ha-b'ra-cha.
mei-rosh  mi-ke-dem  n'su-cha,
sof  ma-a-seh,  b'ma-cha-sha-va  t'chi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Mik-dash  me-lech,  ir  m'lu-cha,
ku-mi  tz'i  mi-toch  ha-ha-fei-cha.
Rav  lach  she-vet  b'ei-mek  ha-ba-cha
v'hu  ya-cha-mol  a-la-yich  chem-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Hit-na-a-ri!  Mei-a-far  ku-mi!
Liv-shi  big-dei  tif-ar-teich,  a-mi!
Al  yad  ben  Yi-shai,  beit  ha-lach-mi
kawr-va  el  naf-shi  g'a-lah.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Hit-o-r'ri!  Hit-o-r'ri!
ki  va  o-reich!  Ku-mi  o-ri,
u-ri,  u-ri,  shir  da-bei-ri;
k'vod  A-do-nai  a-la-yich  nig-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Lo  tei-vo-shi  v'lo  ti-ka-l'mi;
ma  tish-to-cha-chi,  u-ma  te-he-mi?
bach  ye-che-su  a-ni-yei  a-mi,
v'niv-n'ta  ir  al  ti-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

V'ha-yu  lim-shi-sa  sho-sa-yich,
v'ra-cha-ku,  kawl^m'va-l'a-yich;
ya-sis  a-la-yich  E-lo-ha-yich,
kim-sos  cha-tan al  ka-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Ya-min  us-mol  tif-ro-tsi,
v'et  A-do-nai  ta-a-ri-tsi;
al  yad  ish  ben  par-tsi,
v'nis-m'cha  v'na-gi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.        


Rise and face door, as if to welcome the personification of the Sabbath.

Bo-i  v'sha-lom,  a-te-ret  ba'-lah;
gam   <   b'sim-cha   |   b'ri-na   >  uv-tsaw-haw-la.
toch  e-mu-nei  am  s'gu-la.
Bo-i  cha-la!  Bo-i  cha-la!

If no mourners are at the door, bow three times as you slowly turn back, as though following the progress of the Sabbath Bride's entrance. If there are Mourners waiting to enter, remain standing facing the door.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

לכה דודי

ר' שלמה הלוי אלקבץ

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד   
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד   
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה   
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה   
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה   
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא   
וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי   
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי   
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי   
כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי   
כְּבוֹד יְיָ עָלַיִךְ נִגְלָה
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי   
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי   
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ   
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ   
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי   
וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי   
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה
בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ   
גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה   
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Sha-mor  v'za-chor  b'di-bur  e-chad,
hish-mi-a-nu  eil  ham-yu-chad.
A-do-nai  e-chad  ush-mo  e-chad,
l'sheim  ul-tif-e-ret  v'lit-hi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Lik-rat  Sha-bat  l'chu  v'nei-l'cha,
ki  hi  m'kor  ha-b'ra-cha.
mei-rosh  mi-ke-dem  n'su-cha,
sof  ma-a-seh,  b'ma-cha-sha-va  t'chi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Mik-dash  me-lech,  ir  m'lu-cha,
ku-mi  tz'i  mi-toch  ha-ha-fei-cha.
Rav  lach  she-vet  b'ei-mek  ha-ba-cha
v'hu  ya-cha-mol  a-la-yich  chem-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Hit-na-a-ri!  Mei-a-far  ku-mi!
Liv-shi  big-dei  tif-ar-teich,  a-mi!
Al  yad  ben  Yi-shai,  beit  ha-lach-mi
kawr-va  el  naf-shi  g'a-lah.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Hit-o-r'ri!  Hit-o-r'ri!
ki  va  o-reich!  Ku-mi  o-ri,
u-ri,  u-ri,  shir  da-bei-ri;
k'vod  A-do-nai  a-la-yich  nig-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Lo  tei-vo-shi  v'lo  ti-ka-l'mi;
ma  tish-to-cha-chi,  u-ma  te-he-mi?
bach  ye-che-su  a-ni-yei  a-mi,
v'niv-n'ta  ir  al  ti-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

V'ha-yu  lim-shi-sa  sho-sa-yich,
v'ra-cha-ku,  kawl^m'va-l'a-yich;
ya-sis  a-la-yich  E-lo-ha-yich,
kim-sos  cha-tan al  ka-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

Ya-min  us-mol  tif-ro-tsi,
v'et  A-do-nai  ta-a-ri-tsi;
al  yad  ish  ben  par-tsi,
v'nis-m'cha  v'na-gi-la.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.        


Rise and face door, as if to welcome the personification of the Sabbath.

Bo-i  v'sha-lom,  a-te-ret  ba'-lah;
gam   <   b'sim-cha   |   b'ri-na   >  uv-tsaw-haw-la.
toch  e-mu-nei  am  s'gu-la.
Bo-i  cha-la!  Bo-i  cha-la!

If no mourners are at the door, bow three times as you slowly turn back, as though following the progress of the Sabbath Bride's entrance. If there are Mourners waiting to enter, remain standing facing the door.

L'cha  do-di  lik-rat  ka-la,
P'nei  Sha-bat  n'ka-b'la.

נשמת כל חי
לפי שמעון בן שטח

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלֹוהֵינוּ
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל
וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכֹל עֵת צָרָה וְצוּקָה
אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה
אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים
אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת
אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת
הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת
הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים
וַה' לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן
הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים
וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים
וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים
לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ
עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ
מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ
בְּרָעָב זַנְתָּנוּ
וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ
מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ
וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ
וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ
וְלֹא עֲזָבוּנוּ חָסָדֶיךָ
וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח
עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ
וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ
וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ
הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ
כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה
וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע
וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה
וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ
כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ
מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ
הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ
כָּאָמוּר לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֵת שֵׁם קָדְשׁוֹ
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ
הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׂב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא
שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ
וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס
עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ
הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שִׁיר וּשְׁבָחָה
הַלֵּל וְזִמְרָה
עֹז וּמֶמְשָׁלָה
נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה
תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת
קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת
אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה
מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים

נשמת כל חי
לפי שמעון בן שטח

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלֹוהֵינוּ
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל
וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכֹל עֵת צָרָה וְצוּקָה
אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה
אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים
אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת
אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת
הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת
הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים
וַה' לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן
הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים
וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים
וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים
לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ
עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ
מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ
בְּרָעָב זַנְתָּנוּ
וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ
מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ
וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ
וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ
וְלֹא עֲזָבוּנוּ חָסָדֶיךָ
וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח
עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ
וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ
וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ
הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ
כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה
וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע
וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה
וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ
כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ
מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ
הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ
כָּאָמוּר לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֵת שֵׁם קָדְשׁוֹ
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ
הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׂב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא
שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ
וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס
עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ
הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שִׁיר וּשְׁבָחָה
הַלֵּל וְזִמְרָה
עֹז וּמֶמְשָׁלָה
נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה
תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת
קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת
אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה
מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים

נשמת כל חי
לפי שמעון בן שטח

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלֹוהֵינוּ
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל
וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכֹל עֵת צָרָה וְצוּקָה
אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה
אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים
אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת
אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת
הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת
הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים
וַה' לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן
הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים
וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים
וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים
לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ
עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ
מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ
בְּרָעָב זַנְתָּנוּ
וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ
מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ
וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ
וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ
וְלֹא עֲזָבוּנוּ חָסָדֶיךָ
וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח
עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ
וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ
וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ
הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ
כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה
וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע
וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה
וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ
כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ
מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ
הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ
כָּאָמוּר לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֵת שֵׁם קָדְשׁוֹ
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ
הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׂב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא
שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ
וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס
עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ
הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שִׁיר וּשְׁבָחָה
הַלֵּל וְזִמְרָה
עֹז וּמֶמְשָׁלָה
נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה
תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת
קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת
אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה
מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים

אנא בכח
ר' נחוניא בן הקנה
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ תַּתִּיר צְרוּרָה
קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

אנא בכח
  ר' נחוניא בן הקנה
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ תַּתִּיר צְרוּרָה
קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

אנא בכח
  ר' נחוניא בן הקנה
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ תַּתִּיר צְרוּרָה
קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה    
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ    
וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ    
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ
ה' אִישׁ מִלְחָמָה    
ה' שְׁמוֹ
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם    
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ    
יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן
יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ    
יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ    
תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם    
נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם
אָמַר אוֹיֵב    
אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי    
אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם    
צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'    
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא
נָטִיתָ יְמִינְךָ    
תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ    
נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן    
חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם    
אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד
נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד    
בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'    
עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ    
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'
מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם
וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה    
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ    
וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ    
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ
ה' אִישׁ מִלְחָמָה    
ה' שְׁמוֹ
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם    
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ    
יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן
יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ    
יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ    
תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם    
נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם
אָמַר אוֹיֵב    
אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי    
אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם    
צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'    
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא
נָטִיתָ יְמִינְךָ    
תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ    
נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן    
חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם    
אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד
נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד    
בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'    
עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ    
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'
מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם
וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה    
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ    
וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ    
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ
ה' אִישׁ מִלְחָמָה    
ה' שְׁמוֹ
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם    
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ    
יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן
יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ    
יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ    
תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם    
נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם
אָמַר אוֹיֵב    
אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי    
אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם    
צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'    
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא
נָטִיתָ יְמִינְךָ    
תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ    
נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן    
חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם    
אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד
נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד    
בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'    
עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ    
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'
מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם
וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם

מסכת אבות פרק א

א  משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.  והן אמרו שלושה דברים:  היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.

ב  שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה.  הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.

ג  אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק.  הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם.

ד  יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו.  יוסי בן יועזר איש צרידה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם.

ה  יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך.  ואל תרבה שיחה עם האישה--באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם.

ו  יהושוע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם.  יהושוע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות.

ז  ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע; ואל תתייאש מן הפורענות.

ח  יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם.  יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים.  וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין.

ט  שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים; והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר.

י  שמעיה ואבטליון קיבלו מהם.  שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות.

יא  אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל.

יב  הלל ושמאי קיבלו מהם.  הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה.
 
יג הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף.

יד הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי.

טו שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה; והוי מקביל את כל האדם, בסבר פנים יפות.

טז רבן גמליאל אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות.

יז שמעון בנו אומר, כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא.

יח רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום.
 
מסכת אבות פרק ב

א  רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם--כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם.  והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות; והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.  והסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך--עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.

ב  רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.  וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עימם לשם שמיים, שזכות אבותן מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד.  ואתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם.

ג  הוו זהירין ברשות--שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן:  נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.

ד  הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

ה  הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע.  ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

ו   הוא היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.  ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד.  ולא כל המרבה בסחורה, מחכים.  ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.

ז   אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים; אמר לה, על דאטיפת אטיפוך, וסוף מטיפייך יטופון.

ח  הוא היה אומר, מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה; מרבה נשים מרבה כשפים.  מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה.  קנה שם טוב, קנה לו לעצמו; קנה דברי תורה, קנה חיי העולם הבא.

ט   רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי.  הוא היה אומר, אם עשית תורה הרבה--אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.

י  חמישה תלמידים היו לו, לרבן יוחנן בן זכאי; ואלו הן--רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושוע בן חנניה, ורבי יוסי הכוהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.  הוא היה מונה שבחן:  רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סיד שאינו מאבד טיפה; יהושוע בן חנניה, אשרי יולדתו; יוסי הכוהן, חסיד; שמעון בן נתנאל, ירא חטא; אלעזר בן ערך, מעיין המתגבר.

יא  הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה--מכריע את כולם.  אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם, ואלעזר בן ערך בכף שנייה--מכריע הוא את כולם.

יב   אמר להם, צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם.  רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושוע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב.  אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.  חזר ואמר להם, צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.  רבי אליעזר אומר, עין רעה; רבי יהושוע אומר, חבר רע; רבי יוסי אומר, שכן רע; רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם--אחד לווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר "לווה רשע, ולא ישלם; וצדיק, חונן ונותן" (תהילים לז,כא); רבי אלעזר אומר, לב רע.  אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

יג   הם אמרו שלושה שלושה דברים:  רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך.  והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה--שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

יד רבי יהושוע אומר, עין רעה ויצר הרע ושנאת הברייות, מוציאין את האדם מן העולם.

טו  רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך, חביב עליך כשלך; התקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך; וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים.

טז   רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע--אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום, הוא" (יואל ב,יג).  ואל תהי רשע, בפני עצמך.

יז   רבי אלעזר אומר, הוי שקד ללמוד מה שתשיב את אפיקורוס; ודע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך.

יח   רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.

יט   הוא היה אומר, לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל.  אבל אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה; ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך.  ודע, שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.
 
מסכת אבות פרק ג

א  עקביה בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה--דע מאיין באת, ולאיין אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון:  מאיין באת, מליחה סרוחה.  ולאיין אתה הולך, למקום רימה ותולעה.  ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ב  רבי חנניה סגן הכוהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות--שאלמלא מוראה, איש את ריעהו חיים בלעו.

ג  רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה--הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א).  אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה--שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).  ומניין לאחד שיושב ודורש, כאילו קיים את כל התורה--שנאמר "יישב בדד ויידום . . ." (איכה ג,כח).

ד  רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה--כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר "כי כל שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום" (ישעיהו כח,ח).  אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה--כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר "וידבר אליי--זה השולחן, אשר לפני ה'" (יחזקאל מא,כב).

ה  חנניה בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו להבטלה--הרי זה מתחייב בנפשו.

ו   רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ז   רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה--שכינה עימהן, שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו חמישה, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט,ו).  ומניין שאפילו שלושה, שנאמר "בקרב אלוהים, ישפוט" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו שניים, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו" (מלאכי ג,טז).  ומניין שאפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ,כ).

ח   רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאת ושלך שלו; וכן הוא אומר בדויד "כי ממך הכול, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט,יד).

ט  רבי יעקוב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו.

י   רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד,ט).  יכול אפילו תקפה עליו משנתו:  תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך" (שם)--הא אינו מתחייב בנפשו, עד שיישב לו ויסירם מליבו.

יא   רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

יב  הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.  הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.

יג  רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צוהריים, ושיחת הילדים, וישיבת כנסייות של עמי הארץ--מוציאין את האדם מן העולם.

יד   רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה--אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

טו   רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקביל את כל האדם בשמחה.

טז   רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערווה.  הוא היה אומר, מסורת סייג לתורה, נדרים סייג לפרישות; סייג לחכמה, שתיקה.

יז  הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט,ו).  חביבין ישראל שנקראו בנים למקום; חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר "בנים אתם, לה' אלוהיכם" (דברים יד,א).  חביבין ישראל, שניתן להם כלי שבו נברא העולם; חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כדי שבו נברא העולם, שנאמר "כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל תעזובו" (משלי ד,ב).

יח   הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון.  והכול לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה.

יט   הוא היה אומר, הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים.  והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה.  והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה.

כ   רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ; אם אין דרך ארץ, אין תורה.  אם אין חכמה, אין יראה; אם אין יראה, אין חכמה.  אם אין דעת, אין בינה; אם אין בינה, אין דעת.  אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח.

כא  הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.  וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין:  אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.
 
מסכת אבות פרק ד

א  בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט).  איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב).  איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב):  "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא.  איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל).

ב  בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה, וברח מן העבירה:  שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה; ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה.

ג  הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.

ד  רבי לוויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה.

ה  רבי יוחנן בן ברוקה אומר, כל המחלל שם שמיים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי; אחד שוגג ואחד מזיד, בחילול השם.

ו   רבי ישמעאל בנו אומר, הלמד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלמד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות.

ז  רבי צדוק אומר, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם:  כך היה הלל אומר, ודישתמש בתגא חלף; הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.

ח   רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הברייות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הברייות.

ט   רבי ישמעאל בנו אומר, החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא; והגס ליבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח.

י   הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

יא   רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר; וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

יב  רבי מאיר אומר, הוי מעט עוסק, ועסוק בתורה; ושפל רוח, בפני כל אדם.  ואם בטלת מן התורה, יש לו בטילים הרבה כנגדך; ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך.

יג  רבי אליעזר בן יעקוב אומר, העושה מצוה אחת, קנה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אחת, קנה לו קטיגור אחד.  תשובה ומעשים טובים, כתריס לפני הפורענות.

יד  רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כניסה שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.

טו   רבי אלעזר אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמיים.

טז   רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד--ששגגת התלמוד, עולה זדון.

יז  רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן--כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן.

יח   רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריי--שחבריך יקיימוה בידך, "ואל בינתך, אל תישען" (משלי ג,ה).

יט   רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות רשעים, ואף לא מייסורי צדיקים.

כ  רבי מתיה בן חרש אומר, הוי מקדים לשלום כל אדם; והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים.

כא   רבי יעקוב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדוד בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדוד, כדי שתיכנס לטרקלין.

כב   הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כחיי העולם הבא; יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.

כג   רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

כד   שמואל הקטן אומר, "בנפול אויבך, אל תשמח . . ." (משלי כד,יז).  חרון אפו לא נאמר, אלא "אפו" (משלי כד,יח).

כה   אלישע בן אבא אומר, הלמד תורה ילד, למה הוא דומה--לדיו כתובה על נייר חדש; והלמד זקן, למה הוא דומה--לדיו כתובה על נייר מחוק.

כו  רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלמד מן הקטנים, למה הוא דומה--לאוכל ענבים קהות, ושותה יין מגיתו; והלמד מן הזקנים, למה הוא דומה--לאוכל ענבים בשלות, ושותה יין ישן.  רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו:  יש קנקן חדש, מלא ישן; וישן, אפילו חדש אין בו.

כז   רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם.

כח   הוא היה אומר, היילודים למות, והמתים לחיות, והחיים לידון:  לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, והוא הדיין, והוא עד, והוא בעל דין, והוא עתיד לדון; שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד--שהכול שלו.  ודע, שהכול בא לחשבון.  ואל יבטיחך יצרך, שבשאול בית מנוס--שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
 
מסכת אבות פרק ה

א  בעשרה מאמרות נברא העולם; ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להיבראות:  אלא להיפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ב  עשרה דורות מאדם ועד נוח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שהביא עליהם את מי המבול.  עשרה דורות מנוח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם.

ג  עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו.   עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצריים, ועשרה על הים; עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים, ועשרה על הים.  עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר "וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי" (במדבר יד,כב).

ד   עשרה ניסים נעשו בבית המקדש:  לא הפילה אישה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, ולא כבו הגשמים את עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

ה   עשרה דברים נבראו בין השמשות--פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.  ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.  ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה.

ו  שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם.

ז   שבעה מיני פורענייות, באין על שבעה גופי עבירות:  מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין--רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.  גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא.  שלא ליטול חלה, רעב של כליה בא.  דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית.  חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.  [ט] חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חילול השם.  גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ.

ח  בארבעה פרקים הדבר מרובה--ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה:  ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית; בשביעית, מפני מעשר עני שבשישית; במוצאי שביעית, מפני פירות שביעית; במוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים.

ט   ארבע מידות באדם:  האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום.  שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ.  שלי שלך, ושלך שלך--חסיד.  שלך שלי, ושלי שלי--רשע.

י   ארבע מידות בדעות:  נוח לכעוס, ונוח לרצות--יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, וקשה לרצות--יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, ונוח לרצות--חסיד; נוח לכעוס, וקשה לרצות--רשע.

יא   ארבע מידות בתלמידים:  ממהר לשמוע, וממהר לאבד--יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע, וקשה לאבד--יצא הפסדו בשכרו; ממהר לשמוע, וקשה לאבד--חכם; קשה לשמוע, וממהר לאבד--זה חלק רע.

יב   ארבע מידות בנותני צדקה:  רוצה שייתן, ולא ייתנו אחרים--עינו רעה בשל אחרים; שייתנו אחרים, והוא לא ייתן--עינו רעה בשלו; שייתן, וייתנו אחרים--חסיד; לא ייתן, ולא ייתנו אחרים--רשע.

יג   ארבע מידות בהולכי לבית המדרש:  הולך, ואינו עושה--שכר הליכה בידו; עושה, ואינו הולך--שכר מעשה בידו; הולך, ועושה--חסיד; לא הולך, ולא עושה--רשע.

יד  ארבע מידות ביושבי לפני חכמים--ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה:  ספוג, שהוא סופג את הכול; משפך--שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו; משמרת--שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים; ונפה--שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.

טו   כל אהבה שהיא תלויה בדבר--בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם.  איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.

טז   כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.  איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו.   כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו; וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.  משה זכה, וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו--שנאמר "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג,כא).  ירובעם חטא, והחטיא את הרבים, וחטאת הרבים תלויה בו--שנאמר "על חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו,ל).

יז   כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של אברהם--עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם--עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.  מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם, ונוחלין באר שחת--שנאמר "ואתה אלוהים, תורידם לבאר שחת--אנשי דמים ומרמה . . ." (תהילים נה,כד); אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן, שנאמר "להנחיל אוהביי, יש; ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח,כא).

יח  יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי--לעשות רצון אביך שבשמיים.  הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן.  כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.

יט   בן בגבג אומר, הפוך בה והפך בה, והגי בה דכולא בה, ובה תחזי, סיב ובלי בה; ומינה לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה.  בן האהא אומר, לפום צערא אגרא.

מסכת אבות פרק א

א  משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.  והן אמרו שלושה דברים:  היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.

ב  שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה.  הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.

ג  אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק.  הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם.

ד  יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו.  יוסי בן יועזר איש צרידה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם.

ה  יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך.  ואל תרבה שיחה עם האישה--באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם.

ו  יהושוע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם.  יהושוע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות.

ז  ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע; ואל תתייאש מן הפורענות.

ח  יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם.  יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים.  וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין.

ט  שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים; והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר.

י  שמעיה ואבטליון קיבלו מהם.  שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות.

יא  אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל.

יב  הלל ושמאי קיבלו מהם.  הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה.
 
יג הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף.

יד הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי.

טו שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה; והוי מקביל את כל האדם, בסבר פנים יפות.

טז רבן גמליאל אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות.

יז שמעון בנו אומר, כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא.

יח רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום.
 
מסכת אבות פרק ב

א  רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם--כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם.  והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות; והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.  והסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך--עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.

ב  רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.  וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עימם לשם שמיים, שזכות אבותן מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד.  ואתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם.

ג  הוו זהירין ברשות--שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן:  נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.

ד  הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

ה  הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע.  ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

ו   הוא היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.  ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד.  ולא כל המרבה בסחורה, מחכים.  ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.

ז   אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים; אמר לה, על דאטיפת אטיפוך, וסוף מטיפייך יטופון.

ח  הוא היה אומר, מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה; מרבה נשים מרבה כשפים.  מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה.  קנה שם טוב, קנה לו לעצמו; קנה דברי תורה, קנה חיי העולם הבא.

ט   רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי.  הוא היה אומר, אם עשית תורה הרבה--אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.

י  חמישה תלמידים היו לו, לרבן יוחנן בן זכאי; ואלו הן--רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושוע בן חנניה, ורבי יוסי הכוהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.  הוא היה מונה שבחן:  רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סיד שאינו מאבד טיפה; יהושוע בן חנניה, אשרי יולדתו; יוסי הכוהן, חסיד; שמעון בן נתנאל, ירא חטא; אלעזר בן ערך, מעיין המתגבר.

יא  הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה--מכריע את כולם.  אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם, ואלעזר בן ערך בכף שנייה--מכריע הוא את כולם.

יב   אמר להם, צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם.  רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושוע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב.  אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.  חזר ואמר להם, צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.  רבי אליעזר אומר, עין רעה; רבי יהושוע אומר, חבר רע; רבי יוסי אומר, שכן רע; רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם--אחד לווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר "לווה רשע, ולא ישלם; וצדיק, חונן ונותן" (תהילים לז,כא); רבי אלעזר אומר, לב רע.  אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

יג   הם אמרו שלושה שלושה דברים:  רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך.  והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה--שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

יד רבי יהושוע אומר, עין רעה ויצר הרע ושנאת הברייות, מוציאין את האדם מן העולם.

טו  רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך, חביב עליך כשלך; התקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך; וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים.

טז   רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע--אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום, הוא" (יואל ב,יג).  ואל תהי רשע, בפני עצמך.

יז   רבי אלעזר אומר, הוי שקד ללמוד מה שתשיב את אפיקורוס; ודע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך.

יח   רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.

יט   הוא היה אומר, לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל.  אבל אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה; ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך.  ודע, שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.
 
מסכת אבות פרק ג

א  עקביה בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה--דע מאיין באת, ולאיין אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון:  מאיין באת, מליחה סרוחה.  ולאיין אתה הולך, למקום רימה ותולעה.  ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ב  רבי חנניה סגן הכוהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות--שאלמלא מוראה, איש את ריעהו חיים בלעו.

ג  רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה--הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א).  אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה--שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).  ומניין לאחד שיושב ודורש, כאילו קיים את כל התורה--שנאמר "יישב בדד ויידום . . ." (איכה ג,כח).

ד  רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה--כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר "כי כל שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום" (ישעיהו כח,ח).  אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה--כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר "וידבר אליי--זה השולחן, אשר לפני ה'" (יחזקאל מא,כב).

ה  חנניה בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו להבטלה--הרי זה מתחייב בנפשו.

ו   רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ז   רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה--שכינה עימהן, שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו חמישה, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט,ו).  ומניין שאפילו שלושה, שנאמר "בקרב אלוהים, ישפוט" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו שניים, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו" (מלאכי ג,טז).  ומניין שאפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ,כ).

ח   רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאת ושלך שלו; וכן הוא אומר בדויד "כי ממך הכול, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט,יד).

ט  רבי יעקוב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו.

י   רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד,ט).  יכול אפילו תקפה עליו משנתו:  תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך" (שם)--הא אינו מתחייב בנפשו, עד שיישב לו ויסירם מליבו.

יא   רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

יב  הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.  הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.

יג  רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צוהריים, ושיחת הילדים, וישיבת כנסייות של עמי הארץ--מוציאין את האדם מן העולם.

יד   רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה--אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

טו   רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקביל את כל האדם בשמחה.

טז   רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערווה.  הוא היה אומר, מסורת סייג לתורה, נדרים סייג לפרישות; סייג לחכמה, שתיקה.

יז  הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט,ו).  חביבין ישראל שנקראו בנים למקום; חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר "בנים אתם, לה' אלוהיכם" (דברים יד,א).  חביבין ישראל, שניתן להם כלי שבו נברא העולם; חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כדי שבו נברא העולם, שנאמר "כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל תעזובו" (משלי ד,ב).

יח   הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון.  והכול לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה.

יט   הוא היה אומר, הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים.  והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה.  והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה.

כ   רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ; אם אין דרך ארץ, אין תורה.  אם אין חכמה, אין יראה; אם אין יראה, אין חכמה.  אם אין דעת, אין בינה; אם אין בינה, אין דעת.  אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח.

כא  הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.  וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין:  אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.
 
מסכת אבות פרק ד

א  בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט).  איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב).  איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב):  "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא.  איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל).

ב  בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה, וברח מן העבירה:  שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה; ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה.

ג  הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.

ד  רבי לוויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה.

ה  רבי יוחנן בן ברוקה אומר, כל המחלל שם שמיים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי; אחד שוגג ואחד מזיד, בחילול השם.

ו   רבי ישמעאל בנו אומר, הלמד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלמד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות.

ז  רבי צדוק אומר, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם:  כך היה הלל אומר, ודישתמש בתגא חלף; הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.

ח   רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הברייות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הברייות.

ט   רבי ישמעאל בנו אומר, החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא; והגס ליבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח.

י   הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

יא   רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר; וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

יב  רבי מאיר אומר, הוי מעט עוסק, ועסוק בתורה; ושפל רוח, בפני כל אדם.  ואם בטלת מן התורה, יש לו בטילים הרבה כנגדך; ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך.

יג  רבי אליעזר בן יעקוב אומר, העושה מצוה אחת, קנה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אחת, קנה לו קטיגור אחד.  תשובה ומעשים טובים, כתריס לפני הפורענות.

יד  רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כניסה שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.

טו   רבי אלעזר אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמיים.

טז   רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד--ששגגת התלמוד, עולה זדון.

יז  רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן--כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן.

יח   רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריי--שחבריך יקיימוה בידך, "ואל בינתך, אל תישען" (משלי ג,ה).

יט   רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות רשעים, ואף לא מייסורי צדיקים.

כ  רבי מתיה בן חרש אומר, הוי מקדים לשלום כל אדם; והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים.

כא   רבי יעקוב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדוד בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדוד, כדי שתיכנס לטרקלין.

כב   הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כחיי העולם הבא; יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.

כג   רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

כד   שמואל הקטן אומר, "בנפול אויבך, אל תשמח . . ." (משלי כד,יז).  חרון אפו לא נאמר, אלא "אפו" (משלי כד,יח).

כה   אלישע בן אבא אומר, הלמד תורה ילד, למה הוא דומה--לדיו כתובה על נייר חדש; והלמד זקן, למה הוא דומה--לדיו כתובה על נייר מחוק.

כו  רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלמד מן הקטנים, למה הוא דומה--לאוכל ענבים קהות, ושותה יין מגיתו; והלמד מן הזקנים, למה הוא דומה--לאוכל ענבים בשלות, ושותה יין ישן.  רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו:  יש קנקן חדש, מלא ישן; וישן, אפילו חדש אין בו.

כז   רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם.

כח   הוא היה אומר, היילודים למות, והמתים לחיות, והחיים לידון:  לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, והוא הדיין, והוא עד, והוא בעל דין, והוא עתיד לדון; שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד--שהכול שלו.  ודע, שהכול בא לחשבון.  ואל יבטיחך יצרך, שבשאול בית מנוס--שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
 
מסכת אבות פרק ה

א  בעשרה מאמרות נברא העולם; ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להיבראות:  אלא להיפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ב  עשרה דורות מאדם ועד נוח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שהביא עליהם את מי המבול.  עשרה דורות מנוח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם.

ג  עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו.   עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצריים, ועשרה על הים; עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים, ועשרה על הים.  עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר "וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי" (במדבר יד,כב).

ד   עשרה ניסים נעשו בבית המקדש:  לא הפילה אישה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, ולא כבו הגשמים את עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

ה   עשרה דברים נבראו בין השמשות--פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.  ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.  ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה.

ו  שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם.

ז   שבעה מיני פורענייות, באין על שבעה גופי עבירות:  מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין--רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.  גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא.  שלא ליטול חלה, רעב של כליה בא.  דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית.  חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.  [ט] חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חילול השם.  גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ.

ח  בארבעה פרקים הדבר מרובה--ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה:  ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית; בשביעית, מפני מעשר עני שבשישית; במוצאי שביעית, מפני פירות שביעית; במוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים.

ט   ארבע מידות באדם:  האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום.  שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ.  שלי שלך, ושלך שלך--חסיד.  שלך שלי, ושלי שלי--רשע.

י   ארבע מידות בדעות:  נוח לכעוס, ונוח לרצות--יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, וקשה לרצות--יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, ונוח לרצות--חסיד; נוח לכעוס, וקשה לרצות--רשע.

יא   ארבע מידות בתלמידים:  ממהר לשמוע, וממהר לאבד--יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע, וקשה לאבד--יצא הפסדו בשכרו; ממהר לשמוע, וקשה לאבד--חכם; קשה לשמוע, וממהר לאבד--זה חלק רע.

יב   ארבע מידות בנותני צדקה:  רוצה שייתן, ולא ייתנו אחרים--עינו רעה בשל אחרים; שייתנו אחרים, והוא לא ייתן--עינו רעה בשלו; שייתן, וייתנו אחרים--חסיד; לא ייתן, ולא ייתנו אחרים--רשע.

יג   ארבע מידות בהולכי לבית המדרש:  הולך, ואינו עושה--שכר הליכה בידו; עושה, ואינו הולך--שכר מעשה בידו; הולך, ועושה--חסיד; לא הולך, ולא עושה--רשע.

יד  ארבע מידות ביושבי לפני חכמים--ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה:  ספוג, שהוא סופג את הכול; משפך--שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו; משמרת--שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים; ונפה--שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.

טו   כל אהבה שהיא תלויה בדבר--בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם.  איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.

טז   כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.  איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו.   כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו; וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.  משה זכה, וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו--שנאמר "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג,כא).  ירובעם חטא, והחטיא את הרבים, וחטאת הרבים תלויה בו--שנאמר "על חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו,ל).

יז   כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של אברהם--עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם--עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.  מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם, ונוחלין באר שחת--שנאמר "ואתה אלוהים, תורידם לבאר שחת--אנשי דמים ומרמה . . ." (תהילים נה,כד); אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן, שנאמר "להנחיל אוהביי, יש; ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח,כא).

יח  יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי--לעשות רצון אביך שבשמיים.  הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן.  כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.

יט   בן בגבג אומר, הפוך בה והפך בה, והגי בה דכולא בה, ובה תחזי, סיב ובלי בה; ומינה לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה.  בן האהא אומר, לפום צערא אגרא.

מסכת אבות פרק א

א  משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.  והן אמרו שלושה דברים:  היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.

ב  שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה.  הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.

ג  אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק.  הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם.

ד  יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו.  יוסי בן יועזר איש צרידה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם.

ה  יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך.  ואל תרבה שיחה עם האישה--באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם.

ו  יהושוע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם.  יהושוע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות.

ז  ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע; ואל תתייאש מן הפורענות.

ח  יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם.  יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים.  וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין.

ט  שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים; והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר.

י  שמעיה ואבטליון קיבלו מהם.  שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות.

יא  אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל.

יב  הלל ושמאי קיבלו מהם.  הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה.
 
יג הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף.

יד הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי.

טו שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה; והוי מקביל את כל האדם, בסבר פנים יפות.

טז רבן גמליאל אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות.

יז שמעון בנו אומר, כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא.

יח רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום.
 
מסכת אבות פרק ב

א  רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם--כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם.  והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות; והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.  והסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך--עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.

ב  רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.  וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עימם לשם שמיים, שזכות אבותן מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד.  ואתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם.

ג  הוו זהירין ברשות--שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן:  נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.

ד  הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

ה  הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע.  ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

ו   הוא היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.  ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד.  ולא כל המרבה בסחורה, מחכים.  ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.

ז   אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים; אמר לה, על דאטיפת אטיפוך, וסוף מטיפייך יטופון.

ח  הוא היה אומר, מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה; מרבה נשים מרבה כשפים.  מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה.  קנה שם טוב, קנה לו לעצמו; קנה דברי תורה, קנה חיי העולם הבא.

ט   רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי.  הוא היה אומר, אם עשית תורה הרבה--אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.

י  חמישה תלמידים היו לו, לרבן יוחנן בן זכאי; ואלו הן--רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושוע בן חנניה, ורבי יוסי הכוהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.  הוא היה מונה שבחן:  רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סיד שאינו מאבד טיפה; יהושוע בן חנניה, אשרי יולדתו; יוסי הכוהן, חסיד; שמעון בן נתנאל, ירא חטא; אלעזר בן ערך, מעיין המתגבר.

יא  הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה--מכריע את כולם.  אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם, ואלעזר בן ערך בכף שנייה--מכריע הוא את כולם.

יב   אמר להם, צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם.  רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושוע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב.  אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.  חזר ואמר להם, צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.  רבי אליעזר אומר, עין רעה; רבי יהושוע אומר, חבר רע; רבי יוסי אומר, שכן רע; רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם--אחד לווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר "לווה רשע, ולא ישלם; וצדיק, חונן ונותן" (תהילים לז,כא); רבי אלעזר אומר, לב רע.  אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

יג   הם אמרו שלושה שלושה דברים:  רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך.  והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה--שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

יד רבי יהושוע אומר, עין רעה ויצר הרע ושנאת הברייות, מוציאין את האדם מן העולם.

טו  רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך, חביב עליך כשלך; התקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך; וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים.

טז   רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע--אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום, הוא" (יואל ב,יג).  ואל תהי רשע, בפני עצמך.

יז   רבי אלעזר אומר, הוי שקד ללמוד מה שתשיב את אפיקורוס; ודע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך.

יח   רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.

יט   הוא היה אומר, לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל.  אבל אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה; ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך.  ודע, שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.
 
מסכת אבות פרק ג

א  עקביה בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה--דע מאיין באת, ולאיין אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון:  מאיין באת, מליחה סרוחה.  ולאיין אתה הולך, למקום רימה ותולעה.  ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ב  רבי חנניה סגן הכוהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות--שאלמלא מוראה, איש את ריעהו חיים בלעו.

ג  רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה--הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א).  אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה--שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).  ומניין לאחד שיושב ודורש, כאילו קיים את כל התורה--שנאמר "יישב בדד ויידום . . ." (איכה ג,כח).

ד  רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה--כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר "כי כל שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום" (ישעיהו כח,ח).  אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה--כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר "וידבר אליי--זה השולחן, אשר לפני ה'" (יחזקאל מא,כב).

ה  חנניה בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו להבטלה--הרי זה מתחייב בנפשו.

ו   רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ז   רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה--שכינה עימהן, שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו חמישה, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט,ו).  ומניין שאפילו שלושה, שנאמר "בקרב אלוהים, ישפוט" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו שניים, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו" (מלאכי ג,טז).  ומניין שאפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ,כ).

ח   רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאת ושלך שלו; וכן הוא אומר בדויד "כי ממך הכול, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט,יד).

ט  רבי יעקוב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו.

י   רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד,ט).  יכול אפילו תקפה עליו משנתו:  תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך" (שם)--הא אינו מתחייב בנפשו, עד שיישב לו ויסירם מליבו.

יא   רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

יב  הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.  הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.

יג  רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צוהריים, ושיחת הילדים, וישיבת כנסייות של עמי הארץ--מוציאין את האדם מן העולם.

יד   רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה--אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

טו   רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקביל את כל האדם בשמחה.

טז   רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערווה.  הוא היה אומר, מסורת סייג לתורה, נדרים סייג לפרישות; סייג לחכמה, שתיקה.

יז  הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט,ו).  חביבין ישראל שנקראו בנים למקום; חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר "בנים אתם, לה' אלוהיכם" (דברים יד,א).  חביבין ישראל, שניתן להם כלי שבו נברא העולם; חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כדי שבו נברא העולם, שנאמר "כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל תעזובו" (משלי ד,ב).

יח   הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון.  והכול לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה.

יט   הוא היה אומר, הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים.  והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה.  והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה.

כ   רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ; אם אין דרך ארץ, אין תורה.  אם אין חכמה, אין יראה; אם אין יראה, אין חכמה.  אם אין דעת, אין בינה; אם אין בינה, אין דעת.  אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח.

כא  הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.  וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין:  אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.
 
מסכת אבות פרק ד

א  בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט).  איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב).  איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב):  "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא.  איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל).

ב  בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה, וברח מן העבירה:  שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה; ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה.

ג  הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.

ד  רבי לוויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה.

ה  רבי יוחנן בן ברוקה אומר, כל המחלל שם שמיים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי; אחד שוגג ואחד מזיד, בחילול השם.

ו   רבי ישמעאל בנו אומר, הלמד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלמד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות.

ז  רבי צדוק אומר, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם:  כך היה הלל אומר, ודישתמש בתגא חלף; הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.

ח   רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הברייות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הברייות.

ט   רבי ישמעאל בנו אומר, החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא; והגס ליבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח.

י   הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

יא   רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר; וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

יב  רבי מאיר אומר, הוי מעט עוסק, ועסוק בתורה; ושפל רוח, בפני כל אדם.  ואם בטלת מן התורה, יש לו בטילים הרבה כנגדך; ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך.

יג  רבי אליעזר בן יעקוב אומר, העושה מצוה אחת, קנה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אחת, קנה לו קטיגור אחד.  תשובה ומעשים טובים, כתריס לפני הפורענות.

יד  רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כניסה שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.

טו   רבי אלעזר אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמיים.

טז   רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד--ששגגת התלמוד, עולה זדון.

יז  רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן--כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן.

יח   רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריי--שחבריך יקיימוה בידך, "ואל בינתך, אל תישען" (משלי ג,ה).

יט   רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות רשעים, ואף לא מייסורי צדיקים.

כ  רבי מתיה בן חרש אומר, הוי מקדים לשלום כל אדם; והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים.

כא   רבי יעקוב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדוד בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדוד, כדי שתיכנס לטרקלין.

כב   הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כחיי העולם הבא; יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.

כג   רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

כד   שמואל הקטן אומר, "בנפול אויבך, אל תשמח . . ." (משלי כד,יז).  חרון אפו לא נאמר, אלא "אפו" (משלי כד,יח).

כה   אלישע בן אבא אומר, הלמד תורה ילד, למה הוא דומה--לדיו כתובה על נייר חדש; והלמד זקן, למה הוא דומה--לדיו כתובה על נייר מחוק.

כו  רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלמד מן הקטנים, למה הוא דומה--לאוכל ענבים קהות, ושותה יין מגיתו; והלמד מן הזקנים, למה הוא דומה--לאוכל ענבים בשלות, ושותה יין ישן.  רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו:  יש קנקן חדש, מלא ישן; וישן, אפילו חדש אין בו.

כז   רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם.

כח   הוא היה אומר, היילודים למות, והמתים לחיות, והחיים לידון:  לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, והוא הדיין, והוא עד, והוא בעל דין, והוא עתיד לדון; שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד--שהכול שלו.  ודע, שהכול בא לחשבון.  ואל יבטיחך יצרך, שבשאול בית מנוס--שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
 
מסכת אבות פרק ה

א  בעשרה מאמרות נברא העולם; ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להיבראות:  אלא להיפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ב  עשרה דורות מאדם ועד נוח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שהביא עליהם את מי המבול.  עשרה דורות מנוח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם.

ג  עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו.   עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצריים, ועשרה על הים; עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים, ועשרה על הים.  עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר "וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי" (במדבר יד,כב).

ד   עשרה ניסים נעשו בבית המקדש:  לא הפילה אישה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, ולא כבו הגשמים את עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

ה   עשרה דברים נבראו בין השמשות--פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.  ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.  ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה.

ו  שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם.

ז   שבעה מיני פורענייות, באין על שבעה גופי עבירות:  מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין--רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.  גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא.  שלא ליטול חלה, רעב של כליה בא.  דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית.  חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.  [ט] חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חילול השם.  גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ.

ח  בארבעה פרקים הדבר מרובה--ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה:  ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית; בשביעית, מפני מעשר עני שבשישית; במוצאי שביעית, מפני פירות שביעית; במוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים.

ט   ארבע מידות באדם:  האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום.  שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ.  שלי שלך, ושלך שלך--חסיד.  שלך שלי, ושלי שלי--רשע.

י   ארבע מידות בדעות:  נוח לכעוס, ונוח לרצות--יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, וקשה לרצות--יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, ונוח לרצות--חסיד; נוח לכעוס, וקשה לרצות--רשע.

יא   ארבע מידות בתלמידים:  ממהר לשמוע, וממהר לאבד--יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע, וקשה לאבד--יצא הפסדו בשכרו; ממהר לשמוע, וקשה לאבד--חכם; קשה לשמוע, וממהר לאבד--זה חלק רע.

יב   ארבע מידות בנותני צדקה:  רוצה שייתן, ולא ייתנו אחרים--עינו רעה בשל אחרים; שייתנו אחרים, והוא לא ייתן--עינו רעה בשלו; שייתן, וייתנו אחרים--חסיד; לא ייתן, ולא ייתנו אחרים--רשע.

יג   ארבע מידות בהולכי לבית המדרש:  הולך, ואינו עושה--שכר הליכה בידו; עושה, ואינו הולך--שכר מעשה בידו; הולך, ועושה--חסיד; לא הולך, ולא עושה--רשע.

יד  ארבע מידות ביושבי לפני חכמים--ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה:  ספוג, שהוא סופג את הכול; משפך--שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו; משמרת--שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים; ונפה--שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.

טו   כל אהבה שהיא תלויה בדבר--בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם.  איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.

טז   כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.  איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו.   כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו; וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.  משה זכה, וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו--שנאמר "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג,כא).  ירובעם חטא, והחטיא את הרבים, וחטאת הרבים תלויה בו--שנאמר "על חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו,ל).

יז   כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של אברהם--עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם--עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.  מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם, ונוחלין באר שחת--שנאמר "ואתה אלוהים, תורידם לבאר שחת--אנשי דמים ומרמה . . ." (תהילים נה,כד); אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן, שנאמר "להנחיל אוהביי, יש; ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח,כא).

יח  יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי--לעשות רצון אביך שבשמיים.  הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן.  כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.

יט   בן בגבג אומר, הפוך בה והפך בה, והגי בה דכולא בה, ובה תחזי, סיב ובלי בה; ומינה לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה.  בן האהא אומר, לפום צערא אגרא.

הקדמה

אמר רבי, כל העוסק בפרק שירה בעולם הזה, זוכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, ותלמודו מתקיים בידו, וניצול מיצר הרע, ומפגע רע, ומחיבוט הקבר, ומדינה של גהינם, ומחבלו של משיח, ומאריך ימים, וזוכה לימות המשיח, ולחיי העולם הבא: 

תניא אמר רבי אליעזר, כל האומר שירה זו בעולם הזה, זוכה ואומרו לעולם הבא, שנאמר אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר אותו לעתיד לבוא: 

תניא רבי אליעזר הגדול אומר, כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום, מעיד אני עליו שהוא בן העולם הבא, וניצול מפגע רע, ומיצר הרע, ומדין קשה, ומשטן, ומכל מיני משחית ומזיקין. גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת דרכי ולשמור מצוותי וחוקי. נצור תורתי בלבבך ונגד עיניך תהיה יראתי. שמור פיך ולשונך מכל חטא ואשמה, ואני אהיה עמך בכל מקום שתלך, ואלמדך שכל ובינה מכל דבר. והוי יודע שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו כי אם לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. 

אמרו חז\"ל על דוד מלך ישראל, בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, יש בריה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני. באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו, דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלושת אלפים משלים, שנאמר וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמישה ואלף. ולא עוד אלא שאני עוסקת במצוה גדולה, וזו היא המצוה שאני עוסקת בה, יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים, ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני. זו היא המצוה. לקיים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו, ו-ה\' ישלם לך. אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך: 

פרק ראשון

שמים אומרים: השמים מספרים כבוד אל , ומעשה ידיו מגיד הרקיע : ארץ אומרת: ליי הארץ ומלואה , תבל ויושבי בה , ואומר . מכנף הארץ זמרת שמענו , צבי לצדיק : גן עדן אומר: עורי צפון ובואי תימן , הפיחי גני יזלו בשמיו , יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו : גיהנום אומר: כי השביע נפש שוקקה , ונפש רעבה מלא טוב : מדבר אומר: ישושום מדבר וציה , ותגל ערבה ותפרח כחבצלת : שדות אומרים: יי בחכמה יסד ארץ , כונן שמים בתבונה : מים אומרים: לקול תתו המון מים בשמים , ויעל נשאים מקצה ארץ : ימים אומרים: מקולות מים רבים , אדירים משברי ים , אדיר במרום יי : נהרות אומרים: נהרות ימחאו כף , יחד הרים ירננו : מעינות אומרים: ושרים כחוללים , כל מעיני בך : 

פרק שני

יום אומר: יום ליום יביע אמר , ולילה ללילה יחוה דעת : לילה אומר: להגיד בבקר חסדך , ואמונתך בלילות : שמש אומר: שמש ירח עמד זבולה , לאור חציך יהלכו , לנגה ברק חניתך: ירח אומרת: עשה ירח למועדים , שמש ידע מבואו : כוכבים אומרים: אתה הוא יי לבדך, אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם , הארץ וכל אשר עליה , הימים וכל אשר בהם , ואתה מחיה את כלם , וצבא השמים לך משתחוים : עבים אומרים: ישת חשך סתרו , סביבותיו סוכתו , חשכת מים עבי שחקים : ענני כבוד אומרים: אף ברי יטריח עב , יפיץ ענן אורו : רוח אומר: אמר לצפון תני, ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק, ובנותי מקצה הארץ : ברקים אומרים: ברקים למטר עשה , מוצא רוח מאוצרותיו : טל אומר: אהיה כטל לישראל , יפרח כשושנה , ויך שרשיו כלבנון : גשמים אומרים: גשם נדבות תניף אלהים , נחלתך ונלאה אתה כוננתה : 

פרק שלישי

אילנות שבשדה אומרים: אז ירננו עצי היער , מלפני יי כי בא לשפוט את הארץ : גפן אומרת: כה אמר יי , כאשר ימצא התירוש באשכול , ואמר , אל תשחיתהו כי ברכה בו , כן אעשה למען עבדיי , לבלתי השחית הכל : תאנה אומרת: נצר תאנה יאכל פריה : רמון אומר: כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך : תמר אומר: צדיק כתמר יפרח , כארז בלבנון ישגה : תפוח אומר: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי: שיבולת חיטים אומרת: שיר המעלות ממעמקים קראתיך יי: שיבולת שעורים אומרת: תפלה לעני כי יעטוף ולפני יי ישפוך שיחו: שאר השיבולים אומרים: לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, יתרועעו אף ישירו: ירקות שבשדה אומרים: תלמיה רוה , נחת גדודיה , ברביבים תמוגגנה , צמחה תברך : דשאים אומרים: יהי כבוד יי לעולם , ישמח יי במעשיו : 

פרק רביעי

תרנגול אומר: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא אצל הצדיקים בגן עדן , זולפים כל אילני גן עדן בשמים , ומרננים ומשבחים , ואז גם הוא מתעורר ומשבח: בקול ראשון אומר: שאו שערים ראשיכם , והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד , מי זה מלך הכבוד , יי עזוז וגבור יי גבור מלחמה : בקול שני אומר: שאו שערים ראשיכם , ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד , מי הוא זה מלך הכבוד , יי צבאות הוא מלך הכבוד סלה : בקול שלישי אומר: עמדו צדיקים ועסקו בתורה , כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם הבא : בקול רביעי אומר: לישועתך קויתי יי : בקול חמישי אומר: עד מתי עצל תשכב , מתי תקום משנתך : בקול שישי אומר: אל תאהב שנה פן תיוורש , פקח עיניך שבע לחם : בקול שביעי אומר: עת לעשות ליי הפרו תורתך : תרנגולת אומרת: נתן לחם לכל בשר , כי לעולם חסדו : יונה אומרת: כסוס עגור , כן אצפצף , אהגה כיונה , דלו עיני למרום , אדני עשקה לי ערבני : אומרת יונה לפני הקדוש ברוך הוא , רבונו של עולם , יהיו מזונותי מרורים כזית בידך , ואל יהיו מתוקים כדבש , על ידי בשר ודם : נשר אומר: ואתה יי אלהים צבאות אלהי ישראל , הקיצה לפקוד כל הגוים , אל תחן כל בגדי און סלה : עגור אומר: הודו ליי בכנור בנבל עשור זמרו לו : צפור אומר: גם צפור מצאה בית , ודרור קן לה , אשר שתה אפרחיה את מזבחותיך , יי צבאות מלכי ואלהי : סנונית אומרת: למען יזמרך כבוד ולא ידם , יי אלהי לעולם אודך : טסית אומרת: עזרי מעם יי עשה שמים וארץ : ציה אומרת: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה : רציפי ( נ\"א אונכי ) אומר: נחמו נחמו עמי , יאמר אלהיכם : חסידה אומרת: דברו על לב ירושלים , וקראו אליה , כי מלאה צבאה , כי נרצה עוונה , כי לקחה מיד יי כפלים בכל חטאתיה : עורב אומר: מי יכין לעֹרב צידו כי ילדיו אל אל ישוועו : זרזיר אומר: ונודע בגוים זרעם , וצאצאיהם בתוך העמים , כל רואיהם יכירום , כי הם זרע ברך יי : אוז שבבית אומרת: הודו ליי קראו בשמו , הודיעו בעמים עלילותיו : שירו לו זמרו לו , שיחו בכל נפלאותיו : אוז הבר המשוטטת במדבר . כשרואה את ישראל עוסקים בתורה אומרת: קול קורא במדבר , פנו דרך יי , ישרו בערבה מסילה לאלהינו , ועל מציאות מזונותיה במדבר אומרת . ארור הגבר אשר יבטח באדם , ברוך הגבר אשר יבטח ביי והיה יי מבטחו : פרוגיות אומרים: בטחו ביי עדי עד , כי ביה יי צור עולמים : רחמה אומרת: אשרקה להם ואקבצם , כי פדיתים ורבו , כמו רבו : צפרת כרמים אומרת: אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי : חסיל אומר: יי אלהי אתה , ארוממך , אודה שמך כי עשית פלא , עצות מרחוק , אמונה אֹמן : שממית אומרת: הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה : זבוב אומר: בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה , קול אומר קרא ואמר , מה אקרא , כל הבשר חציר , וכל חסדו כציץ השדה , יבש חציר נבל ציץ , ודבר אלהינו יקום לעולם , : בורא ניב שפתים , שלום שלום לרחוק ולקרוב , אמר יי ורפאתיו : תנינים אומרים: הללו את יי מן הארץ , תנינים וכל תהֹמות : לויתן אומר: הודו ליי כי טוב , כי לעולם חסדו : דגים אומרים: קול יי על המים , אל הכבוד הרעים , יי על מים רבים : צפרדע אומרת: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: 

פרק חמישי

בהמה דקה טהורה אומרת: מי כמֹכה באלים יי , מי כמֹכה נאדר בקדש , נורא תהילות עושה פלא : בהמה גסה טהורה אומרת: הרנינו לאלהים עוזנו , הריעו לאלהי יעקב : בהמה דקה טמאה אומרת: היטיבה יי לטובים , ולישרים בלבותם : בהמה גסה טמאה אומרת: יגיע כפיך כי תאכל , אשריך וטוב לך: גמל אומר: יי ממרום ישאג , וממעון קדשו יתן קולו , שאֹג ישאג על נוהו: סוס אומר: הנה כעיני עבדים , אל יד אדוניהם , כעיני שפחה , אל יד גברתה , כן עיננו אל יי אלהינו , עד שיחננו: פרד אומר: יודוך יי כל מלכי ארץ , כי שמעו אמרי פיך: חמור אומר: לך יי הגדולה , והגבורה והתפארת והנצח וההוד , כי כל בשמים ובארץ , לך יי הממלכה , והמתנשא לכל לראש : שור אומר: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי , ויאמרו לאמר , אשירה ליי כי גאה גאה , סוס ורכבו רמה בים : חיות השדה אומרים: ברוך הטוב והמטיב : צבי אומר: ואני אשיר עזך , וארנן לבקר חסדך , כי היית משגב לי , ומנוס ביום צר לי פיל אומר: מה גדלו מעשיך יי , מאד עמקו מחשבתיך : אריה אומר: יי כגבור יצא , כאיש מלחמות יעיר קנאה , יריע אף יצריח , על אֹיביו יתגבר : דוב אומר: ישאו מדבר ועריו חצרים , תשב קדר , ירֹנו ישבי סלע , מראש הרים יצוחו : ישימו ליי כבוד, ותהלתו באיים יגידו : זאב אומר: על כל דבר פשע , על שור על חמור על שה על שלמה , על כל אבדה אשר יֹאמר כי הוא זה , עד האלהים יבֹא דבר שניהם , אשר ירשיען אלהים , ישלם שנים לרעהו : שועל אומר: הוי בנה ביתו בלא צדק , ועליותיו בלא משפט , ברעהו יעבד חנם , ופעלו לא יתן לו : זרזיר אומר: רננו צדיקים ביי , לישרים נאוה תהלה : חתול אומר: ארדוף אויבי ואשיגם , ולא אשוב עד כלותם : 

פרק שישי

שרצים אומרים: ישמח ישראל בעֹשיו , בני ציון יגילו במלכם : אלים שבשרצים אומרים: אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך , בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך : נחש אומר: סומך יי לכל הנפלים , וזוקף לכל הכפופים : עקרב אומר: טוב יי לכל , ורחמיו על כל מעשיו : שבלול אומר: כמו שבלול תמס יהלֹך , נפל אשת בל חזו שמש : נמלה אומרת: לך אל נמלה עצל , ראה דרכיה וחכם : עכבר אומר: ואתה צדיק על כל הבא עלי , כי אמת עשית ואני הרשעתי : חולדה אומרת: כל הנשמה תהלל יה הללויה : כלבים אומרים: באו נשתחוה ונכרעה , נברכה לפני יי עשנו : 

דברי סיום

רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים להזדקק אליך, ואמרו כלבים כתיב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. ומה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסיף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו: ברוך ה\' לעולם אמן ואמן: ברוך ה\' מציון שוכן ירושלים הללויה: ברוך ה\' אלוהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו: ברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן: 

טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים

הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן

מזמור טז

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

מזמור לב

לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

מזמור מא

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר }וְאֻשַּׁר{ בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: אַנִי אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

מזמור מב

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: אֶלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

מזמור נט

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה: בְּלִי עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ: וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם: עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: אֱלֹהֵי חסדו }חַסְדִּי{ יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הֵמָּה ינועון }יְנִיעוּן{ לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

מזמור עז

לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים: אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: אזכיר }אֶזְכּוֹר{ מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: רָאוּךָ מַּיִם אֶלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך }וּשְׁבִילְךָ{ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

מזמור צ

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אַדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: שַׁתָּ עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה: שׁוּבָה יְהֹוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

מזמור קה

הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו }רַגְלוֹ{ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:

מזמור קלז

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

מזמור קנ

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

 

 

 

טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים

הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן

מזמור טז

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

מזמור לב

לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

מזמור מא

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר }וְאֻשַּׁר{ בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: אַנִי אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

מזמור מב

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: אֶלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

מזמור נט

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה: בְּלִי עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ: וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם: עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: אֱלֹהֵי חסדו }חַסְדִּי{ יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הֵמָּה ינועון }יְנִיעוּן{ לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

מזמור עז

לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים: אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: אזכיר }אֶזְכּוֹר{ מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: רָאוּךָ מַּיִם אֶלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך }וּשְׁבִילְךָ{ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

מזמור צ

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אַדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: שַׁתָּ עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה: שׁוּבָה יְהֹוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

מזמור קה

הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו }רַגְלוֹ{ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:

מזמור קלז

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

מזמור קנ

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

 

 

 

טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים

הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן

מזמור טז

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

מזמור לב

לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

מזמור מא

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר }וְאֻשַּׁר{ בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: אַנִי אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

מזמור מב

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: אֶלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

מזמור נט

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה: בְּלִי עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ: וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם: עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: אֱלֹהֵי חסדו }חַסְדִּי{ יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הֵמָּה ינועון }יְנִיעוּן{ לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

מזמור עז

לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים: אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: אזכיר }אֶזְכּוֹר{ מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: רָאוּךָ מַּיִם אֶלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך }וּשְׁבִילְךָ{ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

מזמור צ

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אַדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: שַׁתָּ עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה: שׁוּבָה יְהֹוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

מזמור קה

הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו }רַגְלוֹ{ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:

מזמור קלז

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

מזמור קנ

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

 

 

 

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם,    בַּיּוֹם הַהוּא,  לֵאמֹר.    
ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,    בְּהִתְנַדֵּב  עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה.    
ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ  
רֹזְנִים:    אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה,    אֲזַמֵּר,  לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.    
ד יְהוָה, בְּצֵאתְךָ  מִשֵּׂעִיר    בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,    אֶרֶץ  רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ;    גַּם-עָבִים, נָטְפוּ  מָיִם.    
ה הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה:    זֶה  סִינַי--מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.    
ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן  עֲנָת,    בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת;    וְהֹלְכֵי  נְתִיבוֹת--יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.    
ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל,  חָדֵלּוּ--    עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.    
ח יִבְחַר  אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;    מָגֵן אִם-יֵרָאֶה  וָרֹמַח,    בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.    
ט לִבִּי  לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,    הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ,  יְהוָה.    
י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת    יֹשְׁבֵי  עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ--שִׂיחוּ.    
יא מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין  מַשְׁאַבִּים,    שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה,    צִדְקֹת  פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל;    אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם  יְהוָה.    
יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה,    עוּרִי  עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר;    קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן  אֲבִינֹעַם.    
יג אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם;    יְהוָה,  יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים.    
יד מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם  בַּעֲמָלֵק,    אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ;    מִנִּי  מָכִיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים,    וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט  סֹפֵר.    
טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה,    וְיִשָּׂשכָר  כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו;    בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי  לֵב.    
טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם,    לִשְׁמֹעַ,  שְׁרִקוֹת עֲדָרִים;    לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי  לֵב.    
יז גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן,    וְדָן,  לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת;    אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף  יַמִּים,    וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן.    
יח זְבֻלוּן,  עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת--    וְנַפְתָּלִי:  עַל, מְרוֹמֵי  שָׂדֶה.    
יט בָּאוּ מְלָכִים, נִלְחָמוּ,    אָז  נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן,    בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי  מְגִדּוֹ;    בֶּצַע כֶּסֶף, לֹא לָקָחוּ.    
כ מִן  שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ;    הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם  סִיסְרָא.    
כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם,    נַחַל  קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן;    תִּדְרְכִי נַפְשִׁי,  עֹז.    
כב אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס,    מִדַּהֲרוֹת,  דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.    
כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה--אֹרוּ אָרוֹר,  יֹשְׁבֶיהָ:    כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה,    לְעֶזְרַת  יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים.    
כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר  הַקֵּינִי:    מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.    
כה מַיִם  שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה;    בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה  חֶמְאָה.    
כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה,    וִימִינָהּ  לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;    וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה  רֹאשׁוֹ,    וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.    
כז בֵּין  רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב:    בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע  נָפָל,    בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד.    
כח בְּעַד  הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:    מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ  לָבוֹא--    מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.    
כט חַכְמוֹת  שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה;    אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ  לָהּ.    
ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל,    רַחַם  רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר--    שְׁלַל צְבָעִים  לְסִיסְרָא,    שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה:    צֶבַע  רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל.    
לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה,  וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ;    וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה.

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם,    בַּיּוֹם הַהוּא,  לֵאמֹר.   
ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,    בְּהִתְנַדֵּב  עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה.   
ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ 
רֹזְנִים:    אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה,    אֲזַמֵּר,  לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.   
ד יְהוָה, בְּצֵאתְךָ  מִשֵּׂעִיר    בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,    אֶרֶץ  רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ;    גַּם-עָבִים, נָטְפוּ  מָיִם.   
ה הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה:    זֶה  סִינַי--מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.   
ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן  עֲנָת,    בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת;    וְהֹלְכֵי  נְתִיבוֹת--יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.   
ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל,  חָדֵלּוּ--    עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.   
ח יִבְחַר  אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;    מָגֵן אִם-יֵרָאֶה  וָרֹמַח,    בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.   
ט לִבִּי  לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,    הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ,  יְהוָה.   
י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת    יֹשְׁבֵי  עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ--שִׂיחוּ.   
יא מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין  מַשְׁאַבִּים,    שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה,    צִדְקֹת  פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל;    אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם  יְהוָה.   
יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה,    עוּרִי  עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר;    קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן  אֲבִינֹעַם.   
יג אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם;    יְהוָה,  יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים.   
יד מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם  בַּעֲמָלֵק,    אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ;    מִנִּי  מָכִיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים,    וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט  סֹפֵר.   
טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה,    וְיִשָּׂשכָר  כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו;    בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי  לֵב.   
טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם,    לִשְׁמֹעַ,  שְׁרִקוֹת עֲדָרִים;    לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי  לֵב.   
יז גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן,    וְדָן,  לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת;    אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף  יַמִּים,    וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן.   
יח זְבֻלוּן,  עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת--    וְנַפְתָּלִי:  עַל, מְרוֹמֵי  שָׂדֶה.   
יט בָּאוּ מְלָכִים, נִלְחָמוּ,    אָז  נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן,    בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי  מְגִדּוֹ;    בֶּצַע כֶּסֶף, לֹא לָקָחוּ.   
כ מִן  שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ;    הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם  סִיסְרָא.   
כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם,    נַחַל  קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן;    תִּדְרְכִי נַפְשִׁי,  עֹז.   
כב אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס,    מִדַּהֲרוֹת,  דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.   
כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה--אֹרוּ אָרוֹר,  יֹשְׁבֶיהָ:    כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה,    לְעֶזְרַת  יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים.   
כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר  הַקֵּינִי:    מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.   
כה מַיִם  שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה;    בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה  חֶמְאָה.   
כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה,    וִימִינָהּ  לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;    וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה  רֹאשׁוֹ,    וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.   
כז בֵּין  רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב:    בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע  נָפָל,    בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד.   
כח בְּעַד  הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:    מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ  לָבוֹא--    מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.   
כט חַכְמוֹת  שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה;    אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ  לָהּ.   
ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל,    רַחַם  רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר--    שְׁלַל צְבָעִים  לְסִיסְרָא,    שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה:    צֶבַע  רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל.   
לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה,  וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ;    וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה.

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם,    בַּיּוֹם הַהוּא,  לֵאמֹר.   
ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,    בְּהִתְנַדֵּב  עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה.   
ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ 
רֹזְנִים:    אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה,    אֲזַמֵּר,  לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.   
ד יְהוָה, בְּצֵאתְךָ  מִשֵּׂעִיר    בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,    אֶרֶץ  רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ;    גַּם-עָבִים, נָטְפוּ  מָיִם.   
ה הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה:    זֶה  סִינַי--מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.   
ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן  עֲנָת,    בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת;    וְהֹלְכֵי  נְתִיבוֹת--יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.   
ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל,  חָדֵלּוּ--    עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.   
ח יִבְחַר  אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;    מָגֵן אִם-יֵרָאֶה  וָרֹמַח,    בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.   
ט לִבִּי  לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,    הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ,  יְהוָה.   
י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת    יֹשְׁבֵי  עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ--שִׂיחוּ.   
יא מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין  מַשְׁאַבִּים,    שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה,    צִדְקֹת  פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל;    אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם  יְהוָה.   
יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה,    עוּרִי  עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר;    קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן  אֲבִינֹעַם.   
יג אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם;    יְהוָה,  יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים.   
יד מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם  בַּעֲמָלֵק,    אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ;    מִנִּי  מָכִיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים,    וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט  סֹפֵר.   
טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה,    וְיִשָּׂשכָר  כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו;    בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי  לֵב.   
טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם,    לִשְׁמֹעַ,  שְׁרִקוֹת עֲדָרִים;    לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי  לֵב.   
יז גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן,    וְדָן,  לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת;    אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף  יַמִּים,    וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן.   
יח זְבֻלוּן,  עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת--    וְנַפְתָּלִי:  עַל, מְרוֹמֵי  שָׂדֶה.   
יט בָּאוּ מְלָכִים, נִלְחָמוּ,    אָז  נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן,    בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי  מְגִדּוֹ;    בֶּצַע כֶּסֶף, לֹא לָקָחוּ.   
כ מִן  שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ;    הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם  סִיסְרָא.   
כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם,    נַחַל  קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן;    תִּדְרְכִי נַפְשִׁי,  עֹז.   
כב אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס,    מִדַּהֲרוֹת,  דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.   
כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה--אֹרוּ אָרוֹר,  יֹשְׁבֶיהָ:    כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה,    לְעֶזְרַת  יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים.   
כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר  הַקֵּינִי:    מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.   
כה מַיִם  שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה;    בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה  חֶמְאָה.   
כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה,    וִימִינָהּ  לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;    וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה  רֹאשׁוֹ,    וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.   
כז בֵּין  רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב:    בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע  נָפָל,    בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד.   
כח בְּעַד  הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:    מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ  לָבוֹא--    מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.   
כט חַכְמוֹת  שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה;    אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ  לָהּ.   
ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל,    רַחַם  רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר--    שְׁלַל צְבָעִים  לְסִיסְרָא,    שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה:    צֶבַע  רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל.   
לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה,  וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ;    וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה.